מיצג מטלטל שחזר את עמדת התצפיתניות במוצב נחל עוז
ביום רביעי 22.1.25, הוקם במרכז העיר, מיצג מטלטל ומרגש – ”עולות משמרת”, המיצג מדמה את עמדת התצפיתניות במוצב נחל עוז, בשבת הנוראה של ה-7 באוקטובר.
המיצג מדמה חמ"ל תצפיות עם חמש עמדות, כמספר התצפיתניות החטופות בעזה: אגם ברגר, דניאלה גלבוע, לירי אלבג, נעמה לוי וקרינה ארייב. את המיצג מפעילה מחאת התצפיתניות, כאשר תצפיתניות לשעבר, מדמות את התנהלות החמ"ל כמו במשמרת אמיתית בחמ"ל תצפיות. בין השאר במהלך המיצג נשמעים קולות הקשר מבוקר ה-7 באוקטובר 2023 כאשר המסר העולה מתוך המיצג הוא: "אנחנו לא עוצמות עין עד שהן חוזרות."
מטרת המיצג להעלות מודעות לגורל התצפיתניות החטופות ולהדגיש את חשיבות תפקידן של התצפיתניות בצה"ל ואת הצורך להקשיב להתרעותיהן.
את פעילות המיצג בעיר את פעילות המיצג הובילו מנהלות המחאה, כאשר הגר רופא כתריאל, תושבת העיר לשעבר ששירתה בצבא כתצפיתנית, הנחתה את הפעילות של המיצג והמחיזה לצופות והצופים את עבודת החמ"ל באותן שעות גורליות.
במיצג השתתפו המשפחות השכולות: גלס, מרציאנו, נימרי ושוחט, שבנותיהן, ים גלס, נועה מרציאנו, עדן נימרי ושירה שוחט היו באותה שבת בבסיס נחל עוז. בנות ובני המשפחות דיברו מהלב ונשאו דברים מרגשים.
ליטל, אמה של שירה שוחט ז"ל, אשר שירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז: "היית יפת תואר מבפנים ומבחוץ, ונכנסת לכולם ללב. היינו משפחה בלתי נפרדת ואפשר לספר עליך המון. היית ההצלחה הכי גדולה של ושל אבא, ואהבת חיינו. ילדה צנועה ועדינה, שברגעי האימה שידרה והכריזה "פרש טורקי", בלי להתבלבל ובלי לעזוב. הוכחת לכולנו שאת וחברותיך לוחמות אמיצות, סמל של גבורה עילאית. נשאר רק להתפלל שחברות שלך יחזרו אליך, ואז אולי נוכל לנשום טיפה."
ענת, אימה של ים גלס ז"ל אשר שירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז: "חזרנו לארץ אחרי 5 שנים בהולנד וים רצתה להתגייס. היא יצאה לקורס פיקוד והוצבה בנחל עוז כמפקדת. היא הייתה מאוד גאה בזה, כי נחל עוז היה מוצב חם ומלא פעילות. ים כתבה במחברת האישית שלה: "האמת, אני לא בטוחה מה הגישה הפיקודית שלי. כנראה לא אדע עד שיהיו חיילות תחתי. אני יודעת איך אני רוצה שהחיילות שלי יראו אותי. שירגישו בנוח לספר כל מה שיושב להן על הלב. שיכירו אותי ושיסמכו עליי מבחינה מבצעית וירגישו בטוחות. אני רוצה שהחיילות יראו בי דוגמה אישית, ואגרום להן לרצות להיות הכי טובות בתפקידן". החמ"ל פעל 24 שעות ביממה, והוטלה עליו אחריות עצומה. ב-7 באוקטובר ים הייתה בחמ"ל. הקרב על החמ"ל נמשך יותר מ-4 שעות והבנות סיימו את חייהן, בלי שיכולנו לעזור להן או לדעת מה עובר עליהן."
הדר, אחותה של עדן נימרי ז"ל: "לעדן היה מאוד חשוב לשרת את המדינה, זה הערכים שלה. היא התקבלה לקורס טיס, ובסופו של דבר מצאה את עצמה "ברוכב שמיים", יחידה מיוחדת של חיל התותחנים." הדר סיפרה את סיפור הגבורה של אחותה, סרן עדן נימרי, אשר ניהלה קרב יריות עם המחבלים שחדרו למוצב נחל עוז. עדן הצילה את חייהן של מספר חיילות שהתחבאו איתה במיגונית, עד שנפלה בקרב.
אבי, אביה של נועה מרציאנו ז"ל, אשר שירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז, נחטפה לשבי חמאס ונרצחה: "הסיפור שלנו מתחיל שבוע לפני 7 באוקטובר. נועה ואני יושבים בסוכה, ואחרי הרבה שכנועים לאחר שאני שואל אותה מה איתה, היא אומרת לי "אבא תתכונן, אחרי סוכות, מלחמה". נועה מתקשרת בבוקר 7 באוקטובר הביתה, מעדכנת שהתחיל "גשם סגול", משהו שלא הכירה עד עכשיו. היא אמרה שהיא במיגונית. הייתי רגוע. ב-7 וחצי בבוקר טלפון שני. נועה לוחשת. אומרת שמחבלים חודרים למוצב. לא הבנתי, ואז נבהלתי לאחר ששמעתי צליפה של כדור. נועה שורדת את המתקפה יחד עם עוד 7 בנות. המחבלים קושרים אותן ומושיבים אותן. חלקן נרצחו. נועה ובנות נוספות נחטפות לעזה. עדי ואני, לא מקבלים שום תשובה, מלא הודעות לנועה שלא מקבלות תשובה. אנחנו לא ידענו שהיא בעזה. ואז התחיל הגיהנום שלנו. פעלנו בכל דרך אפשרית להחזיר את נועה. לאחר חודש וחצי, מודיעים לנו שייצא סרטון של נועה בשבי. אני רואה את הגיהנום של חיי. נועה ללא רוח חיים, פצועה ברגל ובראש. זה סיוט עד היום. בפנים הכל רקוב ומת. אנחנו לא מפסיקים להילחם, ולא נעצור, את שנראה את החיילות החטופות שבות הביתה."
עע.jpg)
