פוסט טראומה (PTSD): תסמינים, אבחון ודרכי טיפול יעילים
הכותבת הינה לנה שיר דיאמנת מקריית אתא, מאמנת אישית/קריירה מוסמכת, מטפלת NLP ופרקטיקות גוף בטראומה וסטרס, מרצה לטראומה ושפת גוף. פוסט טראומה אינה חולשה, אלא שיבוש נוירולוגי שהשאיר את המערכת על מצב חירום. כך תלמדו לכבות את המתג ולחזור לשליטה. להמשך קריאה - כנסו...
השבוע שמעתי חבר בן 9 של בני, אומר: "יש לי פוסט-טראומה מהמבחן שעשינו".
הזדעזעתי. אנחנו עושים שימוש קל מדי במילה "פוסט-טראומה". כל כאב, כל עצב, כל תקופה קשה הופכים מיד ל"פוסט-טראומה".
אבל האמת הרבה יותר מורכבת, עמוקה, ולעיתים, מסוכנת.
פוסט-טראומה אמיתית (PTSD) אינה סתם זיכרון קשה. היא מצב שבו הגוף והנפש תקועים בתוך תגובת חירום שלא כבתה בזמן. האירוע הסתיים, אבל המערכת הפנימית לא קיבלה את האות לחזור לחיים. זהו מצב ביולוגי-רגשי עמוק, לא רק "זיכרון רע שלא עבר".
כדי להבין אותה, צריך להבין מה בעצם הופך טראומה אחת, לפעמים אפילו קטנה, למשהו שממשיך ללוות אותנו חודשים ושנים אחרי.
המוח ש"נתקע": מה באמת קורה שם?
רוב האנשים שחווים אירוע טראומטי (מלחמות, תאונות קשות) לא מפתחים פוסט-טראומה. המוח לרוב מצליח לחזור לאיזון.
אז למה אצל חלק זה משתבש?
בטראומה עזה, מערכת החירום של הגוף נשארת "דולקת" גם אחרי שהאיום חלף. זה לא עניין של בחירה, זה שיבוש נוירולוגי שבו המוח אינו מצליח להבין שהאירוע נגמר. המוח "נתקע" בזמן, והגוף ממשיך להגיב כאילו הסכנה עדיין כאן.
הגורמים שקובעים אם "נתקעים":
- חוסר יכולת לעבד בזמן אמת: כשלמוח אין תמיכה או קרקע יציבה לארגן את מה שקרה, החוויה נשארת "פתוחה" ולא מעובדת.
- בדידות ואובדן קשר: אחד הגורמים המנבאים החזקים ביותר לפוסט-טראומה הוא חוסר התמיכה אחרי האירוע. הטראומה נשארת "לא מעובדת" כשאין מי שיחזיק, יעבד וינרמל.
- פגיעה בקוהרנטיות של הזהות: טראומה שמערערת את תחושת העצמי – "מי אני", "האם העולם בטוח" – נוטה יותר להתפתח ל-PTSD.
איך מזהים פוסט-טראומה? 3 צירים מרכזיים
- חוויה של איום שמתעורר ללא קשר להווה:
- בהלה מרעשים קטנים.
- הימנעות ממקומות מסוימים.
- תחושת "זה יקרה שוב" ללא היגיון.
- דריכות קיצונית.
- נתק רגשי או התפרצויות.
- קושי לחזור לתפקוד בסיסי.
- תחושה "אני כבר לא מי שהייתי".
הצדדים הפחות מדוברים C-PTSD וטראומה משנית:
א. פוסט-טראומה מורכבת (C-PTSD)
C-PTSD נולדת מרצף ארוך של פגיעות (הזנחה רגשית, חיים בסביבה לא בטוחה). זו כבר לא רק תגובה לאירוע אחד, זו פגיעה בתשתיות הנפשיות.
הסימפטומים עמוקים יותר:
- תחושת עצמי פגוע ("אני הבעיה").
- קשיים עמוקים במערכות יחסים ופגיעה באמון בבני אדם.
- בושה כרונית והתנגדות לקירבה.
ב. פוסט-טראומה משנית: המחיר של להיות אמפתי
זו הפוסט-טראומה של העד: המטפל, המאמן, ההורה או בן הזוג, שהיו שם עם הכאב של האחר.
מי בסיכון? מטפלים, אנשי רפואה, כוחות חירום, הורים לילדים שעברו טראומה.
איך זה מרגיש? עייפות נפשית עמוקה, עומס רגשי שלא "שייך" לכם, חלומות על סיפורי המטופלים ושחיקה מואצת. זה קורה דווקא לאמפתיים ביותר.
הקשר הכואב PTSD, דיכאון ואובדנות
למה פוסט טראומה עלולה להוביל לדיכאון?
הקשר בין PTSD לדיכאון הוא עמוק. כשהמערכת הרגשית מוצפת זמן רב מדי, היא עוברת מ"הפעלת יתר" ל"התכבות". זהו רגע שבו הגוף עובר מהישרדות פעילה- לתשישות, ניתוק וכבדות.
- עומס רגשי שלא נספג: המערכת מוצפת ועוברת לניתוק.
- תחושת חוסר שליטה ואובדן תקווה: ההבנה שלא ניתן "לכבות" את התגובות האוטומטיות יוצרת ייאוש.
- עייפות כרונית של מערכת עצבים מותשת: הגוף שהיה בדריכות זמן רב מדי מגיע לתשישות עמוקה.
דיכאון פוסט-טראומטי אינו "מצב רוח" , הוא מנגנון הישרדות שמנסה לחסוך אנרגיה.
פוסט-טראומה, מכל הסוגים, אינה סימן לחולשה, אלא סימן לאומץ גדול מדי שנדרש ברגעים קשים מדי.
PTSD הוא מצב טיפולי, לא גזר דין.
כשאנשים מבינים ש"זה גוף שניסה להציל אותי והוא פשוט נשאר על מצב חירום", הם מפסיקים לחשוב שהם "מקולקלים".
הטיפול, הליווי והתמיכה עושים בדיוק את זה: מחזירים את הגוף לעולם שיש בו תקווה ולא רק הישרדות.
אם אתם או יקיריכם חווים את אחד מהסימנים הללו, דעו: אפשר לכבות את מנגנון החירום.
אני, לנה שיר דיאמנת, מאמנת אישית/קריירה ומטפלת לפרידה מסטרס וטראומה. הליווי שלי מתמקד בהחזרת השליטה לגוף ולמערכת העצבים, כדי שתוכלו לחזור לחיים מלאים ונינוחים.
אל תחכו שהעומס יכריע. עשו את הצעד הראשון להשבת השליטה.
יש לכם עוד שאלות ללנה דיאמנת? לחצו כאן...
054-704-9338 לאתר שלי הפייסבוק שלי
| דברו איתנו ב | |
