הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות
היכל התרבות
הצעה שאי אפשר לסרב 2
 
 

מה שסיפרתי לבנות הכיתה של נכדתי

קראת יום הכיפורים התבקשתי לספר על מלחמת יום הכיפורים שלי , פתחתי ואמרתי את הדברים

הרב דוברת

לקראת יום הכיפורים התבקשתי לספר על מלחמת יום הכיפורים שלי , פתחתי ואמרתי את הדברים: כמו השנה ,גם בשנת תשל"ד חל יום הכיפורים בשבת קדש.  גרנו אז, כזוג צעיר באבן שמואל –מרכז חינוכי באזור לכיש מדרום לקריית גת. מיד אחרי תפילת מוסף הלכתי לנוח מעט והופתענו לשמוע רעש של מכונית ברחוב . מי מעז לנסוע ביום הקדוש ? תמהנו.

לקראת השעה שלוש יצאתי לכיוון בית הכנסת לתפילת מנחה ומה שהדהים אותי היה לראות את הרב שלנו(הרב עוזי קלכחיים ז"ל) עם המא"ז(אחראי הביטחון שמעון שליכטר ז"ל) משוחחים. ובידם מכשיר טרנזיסטור. ובאותה שנייה חלף אחד מהחברים ברכבו כשהוא לבוש מדי צה"ל ומקבל את ברכת הרב.

"הוכרז מצב חירום וחלק מהמילואים נקרא להתייצב מיידית במפקדותיהם".הסביר הקב"ט.

נכנסתי לבית הכנסת והחזן שהיה אמור לקרוא בתורה לא נכח. התנדבתי לקרא במקומו וכשהתחלתי לעולה השלישי(מפטיר יונה) חשתי שאחד הילדים (ממשפחת פויכטווגר.) מושך את טליתי ולוחש לי שמישהו מהצבא ממתין לי בחוץ. סימנתי לו שימתין וסיימתי  את הקריאה ומיד יצאתי לראות את החייל שהוציא מעטפה ובה צו 8 הקורא לי ,להתייצב מיידית במחנה "שדה תימן". רצתי לביתי החלפתי את בגדי התפילה במדי המילואים ויצאתי,

אשתי קראה לקחת משהו חם ללבוש ואני לתומי עניתי לה שתוך יום יומיים אחזור. הגעתי לכביש עצרתי טרמפ והגעתי במהירות לשטח ההתכנסות של חטיבה 600 גדוד 410. בכניסה לשדה תימן הקרוב  לבאר שבע, ראיתי את  האלוף אריק שרון שהיה האוגדונר שלנו הצדעתי לו והוספתי: "גמר חתימה טובה המפקד!"

לאחר שעות של הכנות יצאנו בבקר של יום ראשון על נגמש"ים לכיוון סיני. הדרך  הייתה ארוכה והתחלנו להרגיש רעב ,למעשה לא אכלנו  עם תום הצום- כי השקם היה סגור- לפני הכניסה לחולות סיני נעצר רכב לידינו וחילק מנות קרב. לא אשכח איך רבו על כל   סרדין ומצייה או קופסת תירס.

בליליה הגענו לאזור התכנסות ולאחר שנסענו לכיוון דרום  לעיר סואץ ,קיבלנו הוראה אלחוטית שכל החטיבה צריכה לנסוע צפונה לכיוון איסמעיליה.

לפנות בקר של יום שני הטנקיסטים נכנסו לאזור הקרבות ואנחנו שהיינו פלוגת חרמש מסייעת המתנו מאחור. כמובן שהיינו קשובים לשיחות ברשת וכך יכולנו לעקוב אחרי  האירועים.

ביום שלישי ראינו חלק מהנפגעים שפונו  לטיפול. ראינו את ההפתעה בעיניהם. ורק ביום שישי נפגשנו  פנים בפנים עם השריונאים שיצאו להפוגה ולטיפול ולהשלמת החימוש. אחד החברים שהכרתי במילואים קודמים-אלי מלחי הי"ד- תיאר לי את עוצמת האש של הצבא המצרי.

בשבת בבקר(חול המועד סוכות) חטפנו אש ארטילרית. וכך נכנסנו לקרב. לאחר מספר ימים נקראנו לחפש חייל שנראה זוחל בשטח. לדאבוני  כשהגענו מצאנו גופות חיילים רבים שנהרגו  .

נאלצנו לפנות אותם ומצב הרוח שלנו ירד פלאים עד שמפקד שלנו דוד גלזר הי"ד מטירת צבי ניסה לעודד אותנו והזכיר לנו שהיום הוא בעצם חג שמחת תורה.

בסך הכול נשארנו במילואים עד ערב פסח 180 יום. הרבה ניסים קרו לנו והרבה חברויות נוצרו. גם אהבת הארץ התגברה ומחויבות לשפר ולהשתפר בתחום החברתי. חיים  דברת -מודיעין

 
 
 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

הוספת תגובה לכתבה "מה שסיפרתי לבנות הכיתה של נכדתי"

* השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה.

תגובות הגולשים

b,h