היה שווה לצאת בשביל זה בגשם // העצבני
גשם זלעפות וקור חודר עצמות לא עצרו עשרות משוגעים לדבר להגיע עד למועדון ויצו בסוף קייזר כדי לשיר בציבור ולהנות מ"קולות מודיעין" וספיר אלמגור. בחודש הבא, כולנו שם.
וואלה, מי אמר שאין במודיעין מה לעשות.... בעצם אולי כן, אבל בליל חמישי האחרון בשעה שדקה נסיעה משם בכביש 443 וגם בכביש 1 אלפים נתקעו בשלג, כל מה שרציתי זו חתיכת תנור, חצי רבע שמיכה, 200 גרם פיסטוקים וכשכולי לוהט מחום לצפות בזרים של מכבי תל אביב מכסחים את הצורה לזרי הקבוצה היריבה מוילנה או לא חשוב בעצם מהיכן.
חיים ברליאה
ספיר אלמגור: יש חיים מחוץ לתוכניות ריאליטי
אבל אחי ורעי יהורם גלילי מיודעינו מאז היותו עורך "העיר" - מודיעין אז, והיום היחצן של חיים ברליאה מיודעינו מ"קולות מודיעין", תקע אותי ואת יואל תמנליס כתב וצלם mcity באין מוצא, ובעברית לבוא לסקר ולצלם את ערב הבכורה של מועדון הזמר העירוני של ברליאה.
וכך הגענו יואל ועבדכם הנאמן רטובים עד לשד עצמותינו למועדון ויצו אי שם בפינת אחלמה באבני חן. אחלמה על שם אשתו של? מענין. אבל נעזוב את זה עכשיו.
רבע שעה ניסינו לגלות מבעד לגשם הסוחף היכן לכל הרוחות הכניסה למועדון ויצו הלז וכשבסוף חשפנו אותו מסתתר אי שם מאחורי גינה קטנה, היינו משוכנעים ששום מודיעיני שפוי, לא ירטיב עצמו עד כאן בשביל כמה שירי קריוקי שהשד יודע אם הם לא יקפאו בטמפרטורה של 2 מעלות הבודדות שהיו בשכונת קייזר.
בסופו של דבר אזרתי אומץ ובחסותה של מטריה דאשתקד שלא ממש עזרה לי הרבה, הצלחתי להסתנן למבנה רק כדי לגלות שהייתי המשוגע השלישי או הרביעי שאזר אומץ. הלך עלינו, הודעתי חגיגית ליהורם, נראה לי שהחורף קבר את מועדון הזמר. איזה כלב יצא בלילה כזה מתחת השמיכה.
נו, טוב שלא הבטחתי שאוכל את הכובע שאין לי באם אתבדה. כי מיד אחרי שאמרתי שלום לגברת בכניסה, הסתננה עוד מטריה לחצר ועוד אחת ועוד אחת. בוא הנה, משוגעים המודיעינים האלה, אני אומר לך... פשוט לא נורמלים.
ומה אגיד לכם, תוך חצי שעה וכבר עשרות ממלאים את האולם הקטן כאשר בהמשך הגיעו חברי מקהלת "קולות מודיעין" ובצד המתינה נערה צעירה יפת מראה שרק בסוף הערב הקסום, גילנו שהיא בעצם זמרת מקומית, סרן בדרגתה, שהגיעה כדי להיות הדובדבן של הערב. מי אמר שחייבים תוכנית ריאליטי.
אבל זה היה בסוף, אבל מה עם ערב הזמר עצמו. נו, כל כך הרבה סופרלטיבים נתתי לכל העולם ואשתו כדי לקלקל בסוף את הסיפור? אז כאן אתוודה ולא אבוש, כי בעוד אני עושה דרכי למועדון וויצו, הודעתי חגיגית לעמיתי יואל הכתב/צלם כי אני בא ל 5-10 דקות מקסימום ואז אשבור כיוון לשמיכה בבית.
נו, ומה קרה? כן, יואל עמיתי בסוף הוא שהגיע לפני לשמיכה בבית, כי אני נשארתי הסוף המתוק של אותה אלמגור. אבל למה אני מתחיל מהסוף... חיים ברליאה פתח את הערב בכמה שירים של סביב המדורה ומשם לשיריו של ארי איינשטיין לדורותיו. החבר מהמקהלה של "קולות מודיעין" נתנו אחרי כן חתיכת קטע קטע כשאחת מהן העיזה לאמר לי בין לבין כי "אתה מבוזבז. אתה בא למקהלה שלנו". סליחה?? אני? כן, אתה! אז אם תראו אותי בעתיד עומד ניצב עם עניבה אדומה וממלמל הברות חסרות פשר, סימן שכנראה התחרפנתי.
ולבסוף כאמור הדובדבן ספיר שסחטה מחיאות כפיים ללא הפסקה. גם זמרת שעברי לידר היה שמח למלמל לריטה איזה וואו קטן, וגם יופי נורדי/סלבי ו... גם סרן בצבא. וואו וואו.
אז בפעם הבאות בלי תרוצים ובלי נעליים. אם תשמעו על עוד ערב של מועדון הזמר, תקחו את עצמכם ותתקדמו, כדאי לכם, יהיה כיף, וגם כי אין מה לעשות במודיעין... את כבר אמרתי?
עע.jpg)
