תוסף תזונה אינדיגו, רוזנה יונתנוב - אשדוד

שלום רב רחל שם בדוי,

זה לא הגיוני שככה נראה היום שלך, ובכל זאת – זו המציאות עבור רבות מאיתנו. את מתעוררת בבוקר עם רשימת מטלות אינסופית וכוונות טובות. את רוצה להספיק הכל: להיות העובדת המצטיינת, האמא הנוכחת, בת הזוג הקשובה, והאישה שמחזיקה את כל קצוות הבית והחיים על הכתפיים שלה. את דוחפת קדימה, מגייסת את כל כוח הרצון שלך, ומבטיחה לעצמך שהפעם – הפעם הכל יתקתק.

אבל אז, איפשהו בין הקפה השני לישיבת הצהריים, או ברגע הקצר שבו את עוברת בין משימה למשימה – משהו בפנים מתחיל להאט.

זה מתחיל בערפל קל במחשבה. העיניים הופכות כבדות, הריכוז מתפזר לכל עבר, והגוף מתחיל לשלוח סימנים קטנים, כמעט לחישות: דפיקות לב מהירות מהרגיל, מתח בשכמות, חוסר שקט ברגליים, או פשוט תחושת ריקנות פתאומית.

זו לא תקלה – זהו מסר

הנטייה האוטומטית שלנו היא לפרש את הרגעים האלה כחולשה. אנחנו אומרות לעצמנו: "מה קורה לי?", "למה אני לא עומדת בקצב?", "שוב אני נמרחת". אנחנו חוות את ההאטה הזו כחוסר יעילות, כמשהו שדורש מאיתנו "להתאפס על עצמנו" ולהמשיך הלאה בכוח.

אבל האמת הפוכה לגמרי. הגוף שלך לא מקולקל. הוא למעשה עובד בצורה מושלמת. הוא מתקשר איתך בשפה עדינה אך עקבית. מה שאת קוראת לו "עייפות" או "חוסר ריכוז" הוא למעשה מנגנון הגנה חכם. זו המערכת העצבית שלך שמאותתת לך שהמיכל התרוקן, שהעומס עבר את גבול היכולת של הגוף לעבד אותו, ושהגיע הזמן ל"טעינה".

ממלחמה להקשבה

כשאת נלחמת בסימנים האלה, את רק מעמיקה את השחיקה. את משתמשת ברזרבות של אדרנלין וקורטיזול כדי להמשיך, מה שמוביל בסופו של דבר לעייפות כרונית ולתחושת תשישות נפשית.

השינוי העמוק מתחיל ברגע שבו את מפסיקה לראות בהאטה "תקלה" ומתחילה לראות בה "מידע".

• העצבנות? היא אומרת שאין לך יותר מקום להכיל גירויים.

• הצורך בנשימה עמוקה? הוא ניסיון של הגוף להרגיע את המערכת הסימפתטית (מערכת ה"הילחם או ברח").

• ההאטה במחשבה? היא הדרך של המוח להגן על עצמו מעומס יתר של אינפורמציה.

איך מחזירים את האיזון?

כשאנחנו מתחילות להקשיב, אנחנו לא צריכות לשנות את כל החיים שלנו כדי להרגיש טוב יותר. האיזון נמצא בצעדים קטנים של הכרה:

1. מתן תוקף (Validation): במקום להגיד "אני חלשה", אמרי לעצמך: "הגוף שלי מאותת לי שעמוס לי עכשיו. זה הגיוני".

2. הפסקות מיקרו: לא צריך חופשה של שבוע. לפעמים מספיקות שתי דקות של עצימת עיניים או נשימה מודעת כדי להגיד למערכת העצבית שהיא בטוחה.

3. שחרור האשמה: הביני שהיכולת שלך לתפקד לא נמדדת בכמה את מצליחה לדחוס לתוך יום אחד, אלא בכמה את מצליחה לשמור על עצמך תוך כדי התנועה.

ברגע שתתחילי לשתף פעולה עם הגוף שלך במקום להילחם בו, תגלי שהאנרגיה חוזרת לא כי "התגברת" על העייפות, אלא כי נתת לה מקום. האיזון הוא לא מצב סטטי שבו הכל מושלם – הוא הדיאלוג המתמיד שלך עם עצמך בתוך הכאוס של העולם.

בברכה,
רוזנה יונתנוב.

0546580307