המרד על המגיק: איך ניצחתי את אלוהים בבית המשפט ויצאתי VIP
מה קורה כששיט תענוגות הופך לסיוט צף בלי מים, איך 800 נוסעים הכריזו על מרד בנמל אשדוד, ולמה לעזאזל חברת הספנות ניסתה לשלוח את אלוהים כעד הגנה בבית המשפט? קובי אור יצא לחופשה וחזר עם פיצוי של 9,000 של ולקח חשוב: אל תתעסקו עם עיתונאי שיודע איך נראה טיפול 10,000. נ.ב הסיפור אמיתי לגמרי...
יש אנשים שיוצאים לקרוז של שלושה לילות לאיי יוון כדי לראות שקיעה רומנטית. אני יצאתי כדי לראות איך מערכת משומנת טובעת בתוך שלולית של עצמה. זה התחיל כנופש עם בת זוגי על ה"מג’יק", והפך מהר מאוד לסצנה מתוך "מקס הזועם" על המים.
ביום השני המנוע החליט שנמאס לו. יחד איתו שבקה זרימת המים: בלי מקלחות, בלי מים לשתייה, ובלי יכולת להוריד את המים בשירותים – מה שהופך ספינת פאר לגרסה צפה ומיוזעת של התחנה המרכזית. כשהודיעו לנו שהאונייה חוזרת לאשדוד, הלובי הפך למאהל מחאה. נוסעים גררו מזרנים, ומרד הסיפון הראשון של המאה ה-21 יצא לדרך.
המצור על אשדוד: 800 איש וה"ישראבלוף"
כשעגנו בנמל אשדוד, הדרמה עלתה שלב. 800 נוסעים הכריזו שהם לא יורדים מהאונייה. הוקם ועד פעולה של עורכי דין שניהלו מו"מ מתיש, בזמן שבחוץ 800 נופשים חדשים ואופטימיים כבר מחכים לעלות. המשטרה הגיעה, ראש העיר הוזעק, והמתח היה בשיא.
אבל אני זיהיתי את ה"ישראבלוף" מרחוק. בעוד הוועד חגג "הסכם" של 20% הנחה להפלגה הבאה (שבקיזוז מיסי נמל שווה בערך למחיר של ארטיק), פניתי לבת זוגי ואמרתי לה: "אנחנו לא נשארים כאן. אנחנו יורדים". ידעתי שעם חברות כאלה לא סוגרים עניין בנמל, אלא במקום שבו יש פטיש ומזגן.
אלוהים במוסך: הדיון שגרם לנציגה לגמגם
למחרת כבר ביררתי מי הבעלים ומי המפעילה, ושלחתי כתב תביעה לכל שלוש החברות פלוס משרד הנסיעות. חצי שנה לאחר מכן, התייצבנו לדיון. החברות שלחו נציגה משותפת עם קו הגנה נועז: "זה לא אנחנו, זה מאלוהים".
ביקשתי מהשופט לחקור אותה. "גברתי," שאלתי, "יש לך רכב?". היא אישרה בתימהון. "ואת מכניסה אותו לטיפולים?". "כמובן," ענתה. "ואם לא היית מכניסה אותו לטיפול והוא היה נתקע – גם אז היית טוענת שזה מאלוהים?".
הגימגום שלה באולם היה המוזיקה הכי יפה ששמעתי באותו שבוע. השופט חייך, שלח אותה להתקשר למנהלים שלה כדי שיסכימו מראש לכל פסיקה שלו, וחתם את האירוע עם 8,000 ש"ח פיצוי ועוד 1,000 ש"ח הוצאות.
הקארמה והעמוד האחרון
כעיתונאי, פרסמתי את המאמר "המרד על המג’יק". חצי שנה אחרי, התקשר אליי בחור מהחברה החדשה שרכשה את האונייה. הם רצו "דף חלק" והזמינו אותי ואת בת זוגי להפלגת VIP. הפעם הטיפול היה מעולם אחר, הכל תקתק, והבטחתי לכתוב כתבה חדשה ומפרגנת.
אבל לקארמה יש חוש הומור משלה. בבוקר שבו הכתבה הייתה אמורה לעלות, פתחתי את "ידיעות אחרונות". בעמוד האחרון חיכתה לי הכותרת: "החברה פשטה רגל". הכתבה נחסכה ממני, והספינה טבעה בים של חובות עוד לפני שהספקתי להחמיא לה.
מוסר השכל: הרבה יותר קל לנצח מאבקים מול ארגונים גדולים מאשר נדמה לנו. כל מה שצריך זה קצת לוגיקה של מוסכים, אפס פחד, וידיעה ברורה שגם אלוהים לא אוהב שמרמים לו את הנוסעים. ותחשבו על זה...
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
