שלום גיל,
יקירה, רוגע לא מגיע בכוח — הוא מגיע בהקשבה. הנה נקודת מבט חדשה על מה שעובר עלייך:
האם רוגע הוא באמת יעד שצריך "להשיג"? אנחנו רגילות לחשוב שרוגע הוא משהו שצריך לעבוד בו קשה, להתאמץ עבורו, "להחזיק את עצמנו" חזק כדי לא להתפרק. אבל האמת הפשוטה והעדינה היא שרוגע לא מגיב לכוח. ככל שנתאמץ יותר "להשיג" אותו, ככה נרגיש רחוקות ממנו.
אז למה הריכוז שלי בורח והחרדה עולה דווקא עכשיו? כשחרדה עולה, כשקשיי הקשב מתגברים, או כשאנחנו מרגישות שהמוח מתפזר בדיוק כשאנחנו הכי צריכות אותו — זה לא סימן שמשהו בך מקולקל. זה לא "חוסר מאמץ" מצדך. להפך, זה סימן שהמערכת הפנימית שלך עובדת מצוין ומבקשת שינוי.
מה הגוף שלך באמת מנסה לומר לך? הגוף שלנו מדבר איתנו כל הזמן, רק שלפעמים השפה שלו לא נעימה לנו.
הלחץ בחזה? זה לא "תקלה", זה מסר של הגוף שהוא זקוק להגנה או למרחב.
העייפות הכבדה? זה לא סימן לחולשה, אלא בקשה לטעינה.
חוסר הריכוז? זו הדרך של המוח להגיד "עמוס לי מדי, אני צריך האטה".
אז מה עושים במקום להילחם? במקום לנסות "לתקן" את התחושות האלו, נסי להקשיב להן. ברגע שנפסיק להתייחס לסימני הגוף כאל "תקלות" ונתחיל להתייחס אליהם כאל מסרים חשובים, משהו עמוק בתוכנו יתחיל להירגע מעצמו. הרוגע יגיע לא כי הצלחת 'לנצח' את העומס, אלא כי הסכמת להקשיב למה שהמערכת שלך מבקשת.
תנשמי, את בסדר גמור בדיוק כפי שאת ברגע זה. ❤️
בברכה,
רוזנה יונתנוב.
0546580307