חיפוש

 

 
לדף הבית >>     חדשות ראשון לציון והסביבה >>

”במה להמתיק ימים אם לא בשירים”

 

בסופה של שנת 2022 ובפתחה של שנה אזרחית חדשה, בחרתי להמליץ על ארבעה ספרי שירה מופתיים, שלעניות דעתי כל חובב קריאה יהנה מהם. להמשך קריאה - כנסו...

 

"במה להמתיק ימים אם לא בשירים" - כך כותב זך בשירתו, ולפיכך החלטתי בתום שנה אזרחית זו להקדיש את הטור לארבע משוררות מופלאות שהמתיקו את לילותיי בשירים יחודים ונוגעים, ולשתף אתכם בכישרונן:

1. יעל סטטמן - בעניין הבערה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, עריכה: ארז שוויצר, עיצוב עטיפה: דנה אלקיס)

זהו ספר שירה הראשון של סטטמן (שראה אור בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות) החושף משוררת אמיצה הכותבת בלשון קודש וחול. בספר לא תמצאו שירה מליצית אלא כזו הפונה אל כל קורא וקורא, המאפשרת את זרימת הקריאה ברצף ובשקיקה לעוד.

כדי לגרום לך להאמין שוב בעולם (למאיה) - עמ’ 62

אספר לך על הלילות האחרונים.
אני נשכבת במיטה ואז
מתחילה בציפיה להודעות שלך,

וכשעץ הלימון וריחו
פורצים רעננים מתוך החשכה -

אז השעות קצרות,
אז חיי הנצח של הנשים המשוחחות.

אנחנו ילדות, אנחנו נשים,
משוחחות בכמה קולות על דברים
תמיד בוערים.

וכל הזמן הזה עומד בחלון
עץ הלימון, משכר בריחו.

כדי לגרום לך להאמין שוב בעולם,
ריח מרומם, פראי,
אנושי בחוצפתו, ממיס ביופיו
מבקע את החשכה. 

2. אורית קלופשטוק - לא יכולתי לרשום את זה בתיק (הוצאה ועיצוב עטיפה: סטודיו פרדס, עריכה: טל ניצן)

 

איך נראים החיים מנקודת מבטה של עובדת סוציאלית? אילו סיפורי מקרה היא מתעתדת לתוכה? אילו משקעים הם מותירים בה? בסוגיות אלו ועוד נוגע ספר הביכורים המטלטל של קלופשטוק, המספק הצצה אנושית נועזת, רגישה וחומלת לעולם מלא קושי וחספוס.

אלו דברים שאין להם שיעור (עמ’ 23 וכן השיר שנבחר להופיע על כריכת הספר)

בכל בוקר אני מחתימה כרטיס
לתקן עולם. ראה אלוקים
בניך ובנותיך חסרים
ואני רק עובדת סוציאלית אחת
ואין לי שיעור קומה
לתקן את כל זה.
אני הולכת בשדותיך, מניחה
לקט, פאה ושכחה
ואין לי קרן
ואין לי פירות
רק תורה שנתנו לי הוריי
מפת דרכים
כנגד כולם.

 3. ענת לוין - רק רגע גוף (הוצאת הקיבוץ המאוחד, עריכה: ארז שוויצר, עיצוב עטיפה: רוחמא ש.)

 

"רק רגע גוף" הינו ספר השירה השלישי של ענת לוין. יצירותיה עוסקות באהבה ובמשקעיה תוך התבוננות נשית מפוקחת. שיריה נכתבים בכנות מכמירת לב, לעיתים באופן כרונולוגי ותמצות, כך שנשארים בתודעה זמן רב גם לאחר הקריאה.

פרידה (עמ’ 12)

אני אלבש את המרחק כמו מעיל
עם כיסים. ליבי כפתורים
אדומים רכוסים.

הרוח קרה. רק ירח תלוי,
חגיגי, עגיל פנינה
על תנוך הערב הרגיל.

בבטנת מעילי בדל
עיפרון ומכתב וחוט
וכפתור עץ בשקיק,

ובכיף שמאל כף
יד סגורה,
וסוד וסכין.

4. מאיה ויינברג - מהיד אל הפה (הוצאה ועיצוב עטיפה: סטודיו פרדס, עריכה:לי ממן)

ולדובדבן שבקצפת - ספרה המופתי של ויינברג, שנבחרה השנה למשוררת הישראלית האהובה עלי. אולי זה בגין יכולתה לשקף רגשות שבריריים באופן פשוט אך עמוק. אולי אלו הנושאים המהותיים שהיא מעלה, רווי החרדה, האבל והכאב. אולי גם בשל העובדה שהיא רופאת חיות וחוקרת עטלפים, מה שמוסיף לשיריה צבעים ומושגים מקוריים מעולם הטבע. כל הגדרה נוספת רק תגרע מיופיה החד של שירתה. יש להעמיק ולקרוא בכתביה עוד ועוד, וההנאה הצרופה מובטחת. 

אלול (עמ’ 23)

גם כשהיום מרפה מאחיזתו
העיר אינה משתתקת:
פיזור עלים אחרון ממקום למקום
גור חתולים נשכח ברעב
מכוניות חולפות, אפורות כולן מאבק
עורבים מרים על חוטי חשמל
צופים באדישות
בכל מה שלא התגשם היום
ספק אם יושג אי פעם.

לקריאת ביקורות על ספרי שירה נוספים לחצו על הלינק: עט לשירה - יעל רן
מצאו אותי גם ב-f

עירית מודיעין

 

 
 
 
היכן מחביאים גופה

היכן מחביאים גופה

מעגלי תמיכה

מעגלי תמיכה

 

 

 

 

 

עירית מודיעין

 

מדורים

 
 
 
 
הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות