מהם המימדים השונים של זוגיות
המערכת הזוגית מורכבת משני עולמות שנפגשים. חלק מהמעגלים נוגע וחופף, וחלק נותר מחוץ לזוגיות. ממה מורכב כל עולם? להמשך קריאה - כנסו...
העולם מורכב מתוך סך ההתנסויות מרגע הלידה (או מרגע ההתעברות או לפניה), עד לרגע זה. ההתנסויות יצרו תגובה שיצרה תגובה מוחזרת וחלק מההתנסויות יצרו מסקנות ונוצרה "אישיות".
דבר מרכזי בתוך המבנה של האישיות הוא החסך הרגשי. למעשה החסך הרגשי, הצורך שנותר ללא מענה, הוא המרכז של המבנה האישיותי. אפשר לראות את זה כמו בור שסביבו נבנה מבנה ששומר עליו, ועל המבנה הזה יש מבנה נוסף ששומר עליו ועליו מבנה נוסף ששומר גם עליו ועוד ועוד מבנים על מבנים, שכבה על גבי שכבה של הגנות וביצורים אשר מהווים יחד את מבנה האישיות.
החסך בא לידי ביטוי בילדות, שם הילד חש שמחטיאים אותו- לא נותנים לו את מה שהוא צריך- נראות, ערך, ראויות וכך נוצר בור החסך. הילד לומד איך לקבל משהו- יש מערכת יחסים של תנאים, כמו, תעשה אותנו גאים בך (בעצם- בעצמנו כהורים שלך) על ידי כך שתביא ציונים גבוהים, או על ידי כך שתהיה ילד צייתן או משהו אחר, ואנחנו בתמורה נראה לך הערכה. וכך נבנית חומה סביב הדחפים, הרצון החופשי והמהות האמיתית- כי זה לא מספק את הצורך וזה מסכן את הילד להיות בודד, דחוי, נטוש ובלתי נראה. ההתניה או התבנית הזו מתגבשת ברגע שהיא מוכיחה את עצמה או שנדמה שהיא מוכיחה את עצמה. הכמיהה שנותרת ללא מענה היא- קבלו ואהבו אותי בדיוק כפי שאני, על פי מהותי החופשית הלא מרצה.
גבר פוגש אישה, אישה פוגשת גבר. נוצר קשר קרוב ואינטימי שמאפשר נוכחות וביטחון. הקשר מעלה את הבורות הריקים- מפני שיש פגישה עם אדם אחר, פגישה קרובה שמעוררת זיכרון קדום יותר- של הקשר הקרוב הראשוני והמשמעותי ביותר בחיים שלנו- עם ההורים. מיד וללא מודעות מתרחשת השלכה: הרצון שהבור יתמלא: בקשה עמוקה שהוקפה בחומות ביטחון שגרמו לכך שהכמיהה הפכה לנסתרת ורק בתנאי קרבה היא מתבטאת ובאופן לא ישיר אפילו לבעל הכמיהה- בגלל שהיא נסתרת.
הבקשה העמוקה לפעמים נשמעת כמו זעקה, תוקפנות או דרישה: היא נובעת מתוך תחתית הבור והיא מורכבת מכמיהה למילוי יחד עם ייאוש ותפיסה ש"זה לא אפשרי לקבל מילוי". למרות ההתניה העמוקה של "זה לא אפשרי שיתמלא" יש קול חזק שלא יכול להיפסק ששואף למילוי, וכך קיימת התנגשות פנימית בין שתי הקולות שמקרינה החוצה דינמיקה של מלחמה, מפח נפש ואפילו ייאוש.
צריך לקחת בחשבון שכל אחד מבני הזוג נושא בתוכו מאבק פנימי וצורך באישור חיצוני שהוא סוחב מהילדות, וכך נוצר המתכון להתנצחות של צרכים כשכל אחד חש שמדובר במלחמת הישרדות- וזו באמת מלחמת הישרדות מתוך נקודת ההשקפה של האגו שנלחם לקבל הכרה. כל עוד החלקים החבויים לא יזכו להכרה המאבק האוטומטי ימשיך לנהל את הזוגיות. כאמור למעלה, מדובר באינטגרציה בין דמות בוגרת בהווה לדמות ילדית מהעבר. ככל שהבוגר מאשר את הילד, רואה אותו, מכיר בו ומעריך אותו- המאבק הזוגי המוחצן יכול לפנות את מקומו לראיית האחר ולאמפטיה.
השלום והמלאות מאפשרים חוויית שקט וביטחון שיכולה לתמוך במימוש עצמי- המהות יכולה סוף סוף להראות את עצמה ללא תנאי, בושה או הסתר. בדומה לזרע המקבל את המצע הנכון לו, כך מתאפשרת צמיחה הדדית ומילוי הפוטנציאל הזוגי: כל אדם מעריך את עצמו ומקרין הערכה על בן הזוג- שמצידו מחזיר הערכה והוקרה וכך נוצר מעגל קסמים של הזנה שמאפשרת צמיחה.
זוגיות יכולה להיות שדה קרב או חממת מצמיחה. היא יכולה להיות מרחב שמורכב ממעברים בין שתי האפשרויות הללו והכל תלוי בנכונות של האנשים לפתח מודעות או במילה אחרת- להתבגר באמת. זו ההזדמנות להשלים את תהליך ההתבגרות הנפשי שקשור לפוזיציה שבן ילד להוריו. הפוזיציה הראשונית שמה את ההורה בעמדת כוח ויכולת, ואת הילד בעמדת תלות ונזקקות. שלב הבגרות הוא שלב בוא הילד משווה צורה עם הוריו: הוא רואה אותם כשווים לו. לא עוד אלים כל יכולים, כי אם בני אדם בדיוק כמוהו, שגם להם צרכים, פחדים, תקוות ורצונות. אם הוא מצליח לשחרר את התלות הרגשית באישור ובהערכה שלהם הוא יצליח יותר כבן זוג- כי הוא כבר למד את שיעור הנפרדות וההערכה העצמית.
ההבנה כי ההורים שלי צפויים לעשות טעויות, הם לא מושלמים והם אפילו נזקקים משחררת ומאפשרת נפרדות. תהליך ההתבגרות הוא תהליך שיש בו כאב- כאב ההכרה בחוסר מושלמותם של ההורים וויתור על התקווה שמה שלא ניתן יינתן: את התקווה הנכזבת מחליפה השלמה שיכולה להגיע מתוך התמסרות לתהליך של אבל שבא מתוך הכרה באבדון. אם התהליך לא נעשה- נותרת התלות באישור החיצוני שניתנת בתנאים מסוימים. התלות הזו מקילה על התמודדות ברמה מסוימת, אך יש לה מחיר. בדומה לעובר שתלוי בהזנה שמגיעה אליו מחבל הטבור שמחובר לאימו, ומצד אחד חופשי מדאגה להשיג מזון, אך מצד שני מוגבל במרחב החופש שלו ובביטוי העצמי שלו. ככל שאדם משחרר תלות חיצונית גדל החופש שלו ובהתאמה גדלה גם מידת האחריות שלו לעצמו, לפעולותיו ולתוצאות מעשיו.
בגרות נפשית משמעותה אימוץ נקודת מבט חדשה: יציאה מה"אני" המרוכז בעצמו: ראיית העולם והמתרחש בו כנפרד ושחרור מהתפיסה שהפעולות של בן הזוג מכוונות דווקא מולי. בגרות נפשית מאפשרת הנחה לפריסקופ הילדי דרכו שפטנו את העולם, פריסקופ שראה ראייה צרה ומכוונת "אני", שהולידה שאלות כמו: "למה זה קורה דווקא לי?" "למה הוא עשה לי את זה?" וכדומה.
תהליך ההתבגרות מאפשר להיכנס לנעלי האחר, להחליף זווית ראיה, לצאת מהמבצר השמור שנהגנו להגן עליו אינסטינקטיבית בחירוף נפש- מתוך דחף הישרדותי שלא איפשר הנאה ממה שיש לעולם להציע מחוץ לגבולות המבצר. נקודת הראיה שמאפשרת להניח להגנה ולסגירות היא "זה לא אישי". כן, זה לא אישי, זה לא נעשה בגללי, אפילו לא בזוגיות!
המטרה הגבוהה של הזוגיות היא לחבר אותנו אל עצמנו ואל הלב שלנו, ודרך זה להתחבר לאחר מתוך מקום של כוח ולא מתוך מקום של נזקקות או תלות. הזוגיות מאפשרת בריאה חדשה בעולם, בריאה משותפת מתוך ויתור על האגו הלוחם על מקומו. האני מתרחב לאנחנו, ומתוך הזוגיות יש אפשרות להתרחב לעוד אנחנו.
אהבה אפשרית כשהחוויה של איום מפסיקה והאגו מרגיש בטוח ולא בסכנה.
אימה מוכרת היא אימת החשיפה: כאשר אדם מרגיש שאם הוא יהיה חשוף, גלוי ופגיע, ישתמשו בזה לרעתו. מסיבה זו אדם מסתיר את עצמו האמיתי, חש מתח, חרדה וחוסר נינוחות- בתוך מערכת יחסים זוגית. אפשר לומר- אין לו חוויה של בית בתוך ביתו, בתוך עצמו. החוויה הזו תשתנה אחרי תהליך התבגרות בריא ותביא את האדם לחוויה של ראויות.
הילדות וההיסטוריה של אדם משפיעה על הדרך בה הוא מתבטא כי "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ" (שאול טשרניחובסקי). באופן אחר מבטאים את זה בשם "הטבעה". בגיל צעיר התבניות מתעצבות והופכות לאופן שבו אנחנו רואים את העולם. נוצרת שפה פנימית שבדומה לשפה חיצונית, היא בנויה מתיבות (מילים) שהם למעשה תבניות. תפקיד התבניות להקל עלינו על ידי כך שנפרש במהירות סיטואציות ונוכל להימנע מפגיעות כפי שכבר נפגענו או שצפינו באחרים שנפגעו.
הבעיה היא שהתבניות מוטבעות עוד לפני שבגרנו ולכן גלומות בהן מסקנות של ילד שנקודת הראיה שלו מוגבלת ומצומצמת אבל היא מולבשת על אדם מבוגר וכך ילד שיש לו פרספקטיבה מצומצמת מנהל אדם בוגר, מה שאומר, שהוא לא באמת בוגר. כדי ליצור בגרות אמיתית יש צורך ליצור אינטגרציה בין הילד לבין הבוגר: הבוגר ישחרר את הילד מתוך כילאו- התבניות שסוגרות עליו, והילד החופשי יעניק מצידו תשוקה, יצירה, סקרנות, פליאה וכו’. הבוגר מצידו יכבד וישמור על הילד ויגשים עבורו את חלומותיו. זהו תהליך התבגרות שלם.
מיזוג בין הילד הפנימי לבוגר הכרחי לשם חיים בריאים ומספקים.
הדברים שיכולים לאפשר את המיזוג הזה הם חיזוק תחושה של ביטחון ואמון ומכאן יצירה של שקט ורוגע. "אנחנו נולדים בקשר, נפגעים בקשר ונרפאים בקשר" (ד"ר הארוויל הנדריקס) ולכן יש צורך במגשר חיצוני בדמות מטפל, שאמן, רב, מורה, עו"ס וכדומה שיהווה תחליף לדמות הורה מיטיב שיעזור לו לקבל את עצמו, לאהוב את עצמו- דהיינו את הילד הפנימי, וכך ליצור את האינטגרציה והבגרות.
חשוב להרבות במשאבים- במקורות הזנה שיאפשרו רווחה, חוויית סיפוק, הנאה והצלחה. מהדברים הבסיסיים ביותר- כמו שינה מספקת, תזונה ופעילות גופנית ועד לניהול המשאבים- ניהול זמן- מה שייצור חוויה של שליטה בחיים.
ישראל עובדיה
תקשורת זוגית רב מימדית
יש לכם עוד שאלות לישראל עובדיה? כנסו!
052-2388423
