בעצם הקשבתי לשיחות המורים
ברק אטקין משוהם הוציא לאור עם בנותיו עדן וטורי את הספר \\\\\\\"החתול של שרדינגר נכנס לכיתה\\\\\\\" (ספרי צמרת), המספק הצצה הומוריסטית ובלתי חינוכית בעליל לעולם בית הספר
ברק אטקין, תושב שוהם, הוציא לאור בימים אלו את ספרו הייחודי "החתול של שרדינגר נכנס לכיתה" (ספרי צמרת). שתיים מבנותיו של אטקין, הציירות המוכשרות עדן וטורי, היו שותפות עם אביהן ליצירת הספר. "האם חתול יכול ללמד פיזיקה? מתי כיתות זוחלות בחומר? ולמה המורה לחינוך גופני מרימה ידיים? לצערנו, תשובות לא תמצאו כאן, אבל כן תזכו להצצה הומוריסטית ובלתי חינוכית בעליל אל עולם בית הספר – ובעיקר אל כל הדרכים להבין לא נכון את מה שהמורים מנסים ללמד", נכתב בכריכה האחורית של "החתול של שרדינגר נכנס לכיתה".
אטקין: "הספר ’החתול של שרדינגר נכנס לכיתה’ הוא תוצאה של הקשבה חדה ועמוקה יותר לשפה בה מדברים בבית הספר. גיליתי שאם מקשיבים טוב מאוד, בהקשבה אחרת, לשיחות בבית הספר, בחדר המורים, בכיתות, בהפסקות, אפשר לגלות דברים חדשים שלא חשבנו עליהם קודם. ישבתי בחדר המורים, העמדתי פנים שאני עסוק במשהו מועיל, כמו בדיקת מבחנים או עבודות, אך בעצם הקשבתי לשיחות המורים. כך למשל, מורה לתעבורה מדבר על תמרור המזהיר מפני עקומה חדה בהמשך הדרך. כששמעתי את זה לא יכולתי שלא לחשוב על אותה עקומה מסכנה שהוא מדבר עליה. מי זו? היא לא נעלבת שקוראים לה עקומה? ומה שומר אותה בכל זאת חדה כל כך? פעם אחרת שמעתי תלמיד אומר במסדרון שבשיעור תנ"ך הוא למד על סיפור סדום ועמורה. לפתע צצה בראשי השאלה: מה יקרה למורה לתנ"ך אם היא תסתובב לאחור במהלך שיעור זה? מצבים רבים כאלה הולידו את הספר, כמו גם הצורך לחייך ולצחוק בתקופה הלא פשוטה שעברה ועוברת ישראל בשנתיים האחרונות".
לדבריו, בספר זה אין מסר אחד חשוב, אלא מסרים רבים, ערמומיים, מתגנבים, מתנפלים, מפתיעים ולפעמים לא מובנים. אטקין: "אי-ההבנה, שצצה באדם לרגע קצר לפני שהוא מבין בדיחה, היא חלק הכרחי מההומור. למעשה, המכנה המשותף לכל עמודי הספר הוא שאפשר גם לראות דברים אחרת ושבשפה, במחשבות וברגשות שלנו מתחבאות עוד אפשרויות, ולכן כדאי לפתוח אליהן את הראש. מלבד זאת הספר נתן הזדמנות לעדן להפגין את כשרונה הנדיר באיור קריקטורות, ולטורי לצייר חתולים מכל הסוגים והגדלים".
הוא מודה כי עד כה הספר משיג את מטרתו כשאנשים פותחים אותו וצוחקים. אטקין: "בניגוד לספריי הקודמים שהיו רומנים ארוכים, המטרה שלי בספר זה הייתה הפעם שהדגש יהיה על כתיבה קצרה, קולעת ומדויקת. במובן זה, מבחינתי, זה אינו ספר בדיחות, אלא ספר שירה. נכון, שירה שמובילה אולי לחיוך או לצחוק, אבל היא תמציתית, כי כל מילה וכל אות בה חשובות, וגם כל פסיק וכל נקודה. הכוונה הייתה להוציא הרבה ממעט. גם האיורים של עדן וטורי הם חלק ממטרה זו. הם נועדו להעלות חיוך במבט ראשון, אבל עוצבו בצורה עשירה ומורכבת מספיק כדי שאדם יתבונן בהם שוב ויגלה בהם משהו חדש, שלא ראה קודם".
מזה 37 שנים מגדיר את עצמו אטקין כמורה חדש. "מדי שנה אני מנסה להתחיל מחדש ולא להתעייף. לימדתי בני כל הגילים – מיסודי ועד בני 50. כשהתחלתי ללמד אמר לי תלמיד נבון: "אתה אוהב ללמד אותנו באותה דרך תמיד, נכון?". קיבלתי את הרמז, ומאז אני מנסה לגוון וללמד בכל פעם בדרך אחרת. כשאני מלמד אני מספר סיפורים, עושה חיקויים, הצגות, מספר בדיחות ומרשה לעצמי גם לגלוש מהנושא".
החלום שלו הוא שיום אחד הוא יוכל להגיד שלימד כל אדם בעולם משהו. "הסיכוי שזה יקרה לא גדול, כי בכל זאת יש בעולם יותר משמונה מיליארד אנשים, אבל לא ויתרתי על הניסיון להגיע לזה. עד היום לימדתי כמה אלפים, כך שאני בכיוון הנכון. אני מלמד תלמידים וגם מורים בסמינר להכשרת מורים. לסטודנטים שלי אני אומר שמורה טוב צריך לא רק לדעת ללמד, אלא גם להיות קוסם עם קסמים אישיים מיוחדים לו. כמובן שאי אפשר ללמד קסם אישי. את הקסם הוא צריך לגלות בעצמו. הבדיחות שלי הן חלק מהקסם שלי", הוא מתוודה.
לאורך הדרך והשנים הוא פגש כמה תלמידים עם חוש הומור חריג, מהסוג שמאתגר אנשים, ודווקא עם התלמידים האלה יצר ברית קטנה של הומור חריג. "אם תלמיד מצליח להצחיק אותי בשיעור, אני מרגיש חייב לו וזוקף זאת לזכותו לשנים קדימה – בלי קשר לשאלה אם הוא תלמיד טוב או לא. לדעתי צריך להוסיף עמודה בתעודה כמה התלמיד מצחיק", אומר אטקין.
הוא למד באקדמיה: חינוך, ניהול מוסדות חינוך ויהדות, ובמכון אדלר למד אימון אישי. לדבריו, מסלולי לימוד אלו נתנו לו מושג עד כמה מורכב עולם החינוך ומאתגר ואיזה פלא נדיר ומסתורי זה להצליח בתוכו. אטקין: "בכל זאת יש הרבה מורים שמצליחים. כמה מאושרים תלמידים שפוגשים את המורים-הקוסמים האלה. לימודי האימון האישי חיזקו אצלי את ההבנה שלפיה אסור לצמצם אנשים למספרים, לציונים או לכותרות מוכרות. הנטייה שלי היא לחזק אנשים במקום למדוד אותם, למצוא בהם את הצד החיובי. ברגעים של מתח או התנגשות בין אנשים הומור יכול להיות הגורם המרגיע והממתן".
הוא נולד בארצות הברית ביום העצמאות האמריקאי, הארבעה ביולי. "זיקוקים הבריקו בשמיים מעל בית החולים, ואמי החליטה שהשם המתאים לי ביותר הוא ברק", הוא מספר בהומור האופייני לו. אימו הייתה מורה ואביו מהנדס. בהמשך החיים הוא חיבר את המקצועות של שניהם כדי להפוך ל"מורה שמהנדס לתלמידים את המחשבות ואת הרגשות לטובה, כך אני מקווה".
משפחתו עלתה לישראל כשהיה בן שלוש, ואימו ראתה שהוא מצייר ביד שמאל והעירה לו על כך שזו היד הלא-נכונה. "אמרתי לה שהיד מחליטה, לא אני ולא היא. כמובן צדקתי. מאז ועד היום אני מערבב בין שמאל לימין, גם בידיים וגם בפוליטיקה. על מנת לשרוד את התיכון ציירתי כל הזמן ותליתי את תוצרי האמנות שלי על קירות הכיתה. כבר אז נולד בי ההומור, שאחרי שנים יתגלגל לספרי ’החתול של שרדינגר נכנס לכיתה’. זה הומור ציני, אירוני וסרקסטי. בלי הומור התיכון היה בלתי אפשרי. בעצם גם העולם כולו היה בלתי אפשרי כמו גם החיים בו. למדתי במגמה ביולוגית, ומכאן התעניינותי במדעים, בבעלי חיים ובחתולים", אומר אטקין.
בצבא הוא שירת ככתב צבאי במשך שלוש וחצי שנים. במסגרת תפקידו נכנס ללבנון במלחמת לבנון הראשונה, היה בסיורים ובמארבים בעיר צור ובאגם קרעון בחזית המזרחית מול הסורים וחווה מקרוב מלחמה. אטקין: "בעולם מטורף זה, ובעיקר בישראל הקטנה והאהובה שלנו, כשכל כמה זמן מלחמות פורצות, צריך איכשהו לשמור על פרופורציות ועל מצב רוח טוב. אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שיש איזשהו מצב שהוא רציני מכדי לצחוק בו. מי שאומר לי לא לצחוק – מצחיק אותי".
הוא נשוי פעם שנייה ויש לו שלושה ילדים משלו ושלושה ילדים של אשתו: שני בנים וארבע בנות. הם חברים טובים, כולם יצירתיים מאוד ושולחים ידם בתחומי אמנות שונים: תיאטרון, קולנוע, ציור ועיצוב. "הילדים שלי מגוונים בכל גווני הקשת, גבוהים ונמוכים, כהים ובהירים, נוטים פעם הנה ופעם הנה, והכל מתקבל באהבה ובשמחה. יצירת הספר – אני בכתיבה ועדן וטורי באיור – הייתה חוויה משפחתית מיוחדת במינה, שכללה מפגשים, שיחות, שיתוף רעיונות והרבה עבודה קשה. עדן היא בוגרת שנקר וציירת ומעצבת מוכשרת ביותר. טורי לומדת אנימציה ויש לה חוש הומור שלפעמים רק היא מבינה, אבל גם זה משהו. אם הן לא היו כל כך מוכשרות הייתי מצייר בעצמי בספר, אבל לא היה צורך. חוויה משפחתית נוספת ומרגשת במיוחד הייתה שכולם באו לחתונה שלני ושל בלה אשתי. זה נחמד להתחתן כשכל הילדים בוגרים ומשתתפים בשמחה", אומר אטקין.
בימים אלו, במקביל לספרו החדש שיצא לאור, הוא מעביר סדנאות בנושא הומור ותפקידו במערכת החינוך. הוא הפך למומחה בנושא הומור בכיתה ובהוראה בכלל ואף מתכנן להעלות מופע סטנד-אפ בנושא. "כבר עשיתי צעדים ראשונים בנושא זה והופעתי עם סטנד-אפ מול קהלים קטנים. יום אחד אופיע מול כל האנושות בלייב במופע הסטנד-אפ הגדול ביותר שהיה אי פעם. יצחקו? נראה", הוא מסכם בהומור.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
