תכשיט להשחית | Jewelry Rules - תערוכה חדשה במוזיאון מורשת
תכשיט להשחית היא התערוכה השלישית במסגרת - MOMOאמנות עכשווית במוזיאון מורשת, תערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית, המתכתבת עם הארכיאולוגיה ועם חלל המוזיאון שבו מוצבים המוצגים.
פתיחה: יום חמישי 5.9.24 בשעה 19:00
נעילה: 27.3.25
משתתפים:
אבנר פינצ’ובר, אדית בן גידה, איל ששון, ברכה גיא, דניה צ’ילמינסקי,
דפנה אלון, מירה מיילור, שיאן רוז בן סירה, שי עיד אלוני
אוצרות: ניצה פרי ומירב שי
תכשיטים הם חלק ממגוון גדול של חפצים המתגלים בחפירות ארכיאולוגיות והם מרכיב חשוב בתרבות החומרית. חשיבותם קשורה קודם כל להקשר הארכיאולוגי שלהם, כיוון שבירור ההקשר עשוי להבהיר את משמעות התכשיט היחיד או אוסף התכשיטים במקום הימצאם. מלבד היותם חפצים יפים שמעוררים סקרנות ופליאה, לתכשיטים בעת העתיקה היו משמעויות רבות מעבר לקישוט הגוף. בין היתר הם סימלו עושר ומעמד חברתי, שיוך אתני, דתי או תרבותי, ביטאו היררכיה ושררה ושימשו קמעות לפולחן והגנה. אפלטון, בספרו ’הרפובליקה’, מספר על רועה הצאן גייגס שמצא טבעת קסמים ההופכת אותו לבלתי נראה. התערוכה בוחנת את הכוח הגלום בתכשיט לשבש סדרים חברתיים בעבר ובהווה, בארכיאולוגיה ובאמנות עכשווית, ועוסקת בשימוש בתכשיט כאובייקט המערער ומשפיע על מהלכים משני מציאות וחשיבה, ובסודות שעוברים בין תרבויות.
בסדרת ההדפסים חוקר שי עיד אלוני מחוות טקסיות המייצגות אנרגיה פולחנית המתכתבת עם מסורות עתיקות ואמנות עכשווית. הערך המיתי והטקסי בעבודות מתקשר לסמלים של אתגרי כוח, תרבות, ואלכימיה
העבודות של אדית בן גידה התפתחו בעקבות שיח עם אמה על זקנה והתכלות. הפחד התמידי מאיבוד נעורים מתבטא דרך שימור והכלאה של נערות רנסנסיות יפיפיות המייצגות את מודל היופי בשיאו מול שימור חרקים בשיא יופיים באמצעות פִחלוצם.
מירה מיילור מעדנת את כוח האופל בדמותה של לילית באמצעות הילה מלכותית וחומר ארכיטיפי-מטפורי כגון, זכוכית, ברזל ועץ, ומנפצת מיתוסים בנושא אחרות. בסדרה ’זה לא אקדח’ היא מפרקת את המחשבות ואת מושאי הכוח והאלימות שקיימים באקדח לדימוי קריסטלי, שקוף ושברירי.
בסדרה ’לבבות מתוקנים’ טמון קשר כימי בין חלודה לדם, שניהם רכיבי ברזל מחומצנים. דניה צ’למינסקי משבצת בתוך הלבבות עורקים של צמח הצבר ואבקת חלודה הצובעת את האפוקסי בגוונים אורגניים הנראים כמו גווני דם.
תכשיט להשחית היא התערוכה השלישית במסגרת - MOMOאמנות עכשווית במוזיאון מורשת, תערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית, המתכתבת עם הארכיאולוגיה ועם חלל המוזיאון שבו מוצבים המוצגים. היא מוצגת באולמות ובינות למוצגים, מקיימת שיח עם תערוכת הקבע במוזיאון ובוחנת את ממצאי העבר מול יצירה עכשווית, תוך ניסוח שאלות על מהותם של יצירה וגילוי, מסורת וחדשנות, חקר העבר העתיק ופילוח ההווה.
מוזיאון מורשת החשמונאים מאז ועד היום | דם המכבים 24, מודיעין | 08-9737344 | מירב שי 052-4284408
שעות פתיחה: יום א’ סגור, יום ב’ 16:00-20:00, יום ג’: 10:00-18:00, יום ד’ 10:00-16:0-16:00
יום ה’ 10:00-18:00, ו’ ושבת 10:30-13:30
מבט מעבר
"טבעת אחת למשול בכֿולן, טבעת אחת למצאן,
טבעת אחת להשיב את כולן, באופל לכבלן"
מתוך פזמון שדקלם גנדלף לפרודו בגינס, ’שר הטבעות’ (תרגום לעברית עמנואל לוטם)
תכשיטים הם חלק ממגוון גדול של חפצים המתגלים בחפירות ארכיאולוגיות והם מרכיב חשוב בתרבות החומרית. חשיבותם קשורה קודם כל להקשר הארכיאולוגי שלהם, כיוון שבירור ההקשר עשוי להבהיר את משמעות התכשיט היחיד או אוסף התכשיטים במקום הימצאם. מידע על אודות תפקידם בעולם העתיק קיים בהם עצמם, בתיאוריהם בציורים, בתבליטים ועוד. מלבד היותם חפצים יפים שמעוררים סקרנות ופליאה, לתכשיטים בעת העתיקה היו משמעויות רבות מעבר לקישוט הגוף. בין היתר הם סימלו עושר ומעמד חברתי, שיוך אתני, דתי או תרבותי, ביטאו היררכיה ושררה ושימשו קמעות לפולחן והגנה.
אפלטון, בספרו ’הרפובליקה’, מספר על רועה הצאן גייגס שמצא טבעת קסמים ההופכת אותו לבלתי נראה. גייגס, שעד אז היה אדם תמים וישר דרך, משתמש בטבעת כדי להרוג את המלך ולהתחתן עם אשתו. סאורון בספר ’שר הטבעות’ של ג’.ר.ר. טולקין תכנן לקבל את כל טבעות הכוח לידיו, להשחית אותן תחת כישוף ’הטבעת האחת’, למוסרן לכל גזעי הארץ התיכונה ולהשתלט על כולם בעזרת הכוח שטמון בטבעות.
יש תכשיטים מתקופות עתיקות אשר נראים כמעט בני זמננו. התערוכה בוחנת את הכוח הגלום בתכשיט לשבש סדרים חברתיים בעבר ובהווה, בארכיאולוגיה ובאמנות עכשווית, ועוסקת בשימוש בתכשיט כאובייקט המערער ומשפיע על מהלכים משני מציאות וחשיבה, ובסודות שעוברים בין תרבויות.
בסדרת ההדפסים חוקר שי עיד אלוני מחוות טקסיות המייצגות אנרגיה פולחנית המתכתבת עם מסורות עתיקות ואמנות עכשווית. הערך המיתי והטקסי בעבודות מתקשר לסמלים של אתגרי כוח, תרבות, מוות ואלכימיה.
העבודות של אדית בן גידה התפתחו בעקבות שיח עם אמה על זקנה והתכלות. הפחד התמידי מאיבוד נעורים מתבטא דרך שימור והכלאה של נערות רנסנסיות יפיפיות המייצגות את מודל היופי בשיאו מול שימור חרקים בשיא יופיים באמצעות פִחלוצם. המשיכה למצרים העתיקה, האמונה בחיי הנצח ובחיים לאחר המוות, מיוצגים בתכשיט שטני שכולו רוחש שרצים.
ברכה גיא מוקסמת מיופי השנדלירים שאליהם נחשפה בילדותה. בסדרה של עבודות על קנבס ונייר היא מבטאת את הגעגוע לביתה ולילדותה. היא מתריסה בדרכה על הבל היופי ואבלה על חמקמקות הזמן. הצבע השחור והדרמה שאופפת את השנדלירים מעוררים רוחות רפאים מעורפלות המשוטטות בינינו.
השפה הציורית של איל ששון רוויה בצבע הנע בין עוצמה מפתה לבין אנרגיה רעילה. הפריחה שנוסקת לממדים מעוותים יוצרת עומק פיזי וחומרי מחד, ומעוררת תהיה ותעתוע מאידך, לגבי יכולתו של האדם להתמודד מול היצריות והניכור של הטבע.
שיאן בן רוז בן סירה משלבת בעבודתה חומרים מהטבע. היא מפסלת בחומר גופים דמויי אבנים מעוגלות, מחליקה וממרקת אותם, בדומה לפעולת המים על חלוקי נחל. בשונה מהשלמות החיצונית המתקבלת בחלוקי נחל, מרקם פני השטח שנוצר בתהליך שריפה, המכונה Naked Raku, נותר סדוק ושברירי.
האבנים מונחות זו על גבי זו ומזכירות רוג’ום – תל אבנים עתיק, המסמן את תוואי הדרך עבור ההולכים במרחבים.
שני המיצבים בכניסה למוזיאון הם מהסדרה ’לילית’ ומתקשרים לדמות הדמונית והעוצמתית, גיבורת על שטנית, המשחיתה את העומדים בדרכה. מירה מיילור מעדנת את כוח האופל בדמותה של לילית באמצעות הילה מלכותית וחומר ארכיטיפי-מטפורי כגון, זכוכית, ברזל ועץ, ומנפצת מיתוסים בנושא אחרות. בסדרה ’זה לא אקדח’ היא מפרקת את המחשבות ואת מושאי הכוח והאלימות שקיימים באקדח לדימוי קריסטלי, שקוף ושברירי.
בעבודת הווידאו "פלורוסנט" ממחיש אבנר פינצובר תהליך של הרס ויופי, המתרחש בד בבד. ההטחה של נורת פלורסנט כנגד קיר הופכת את ההתנפצות לכל העברים לפרפורמנס מנצנץ, עד לקריסת הקיר והפלורוסנט לרסיסים. הפעולה החבלנית מפרקת מתח פנימי בהילוך איטי, ומשחררת יצרים של אלימות והדחקה.
בסדרה ’לבבות מתוקנים’ טמון קשר כימי בין חלודה לדם, שניהם רכיבי ברזל מחומצנים. דניה צ’למינסקי קוטעת את הלבבות ומתקנת לשלם בעזרת עבודת צורפות וחלקי כסף. תוך כדי משחקיות בחומר, היא משבצת בתוך הלבבות עורקים של צמח הצבר ואבקת חלודה הצובעת את האפוקסי בגוונים אורגניים הנראים כמו גווני דם.
דפנה אלון יוצרת בעבודותיה עולם המורכב מדמויות ויצורים אקסטרווגנטיים במרחבים ובמקומות בלתי מוגדרים. הדמויות המוצגות מתחברות לאמנות שוליים מבחינת ההתייחסות לאחר ולמוטיבים של הגזמה של חיצוניות וחריגות חברתית ככוח.
תכשיט להשחית היא התערוכה השלישית לאמנות עכשווית במוזיאון, תערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית, המתכתבת עם הארכיאולוגיה ועם חלל המוזיאון שבו מוצבים המוצגים. היא מוצגת באולמות ובינות למוצגים, מקיימת שיח עם תערוכת הקבע במוזיאון ובוחנת את ממצאי העבר מול יצירה עכשווית, תוך ניסוח שאלות על מהותם של יצירה וגילוי, מסורת וחדשנות, חקר העבר העתיק ופילוח ההווה.
משתתפים: אבנר פינצ’ובר, אדית בן גידה, איל ששון, ברכה גיא, דניה צ’ילמינסקי, דפנה אלון, מירה מיילור, שיאן רוז בן סירה, שי עיד אלוני
הממצאים הארכיאולוגיים באדיבות רשות העתיקות
אוצרות: ניצה פרי ומירב שי
עע.jpg)
