הבית האבות הגדול בראשון לציון יוצא מהשיגרה
מאחר ומסביבנו משתנים הדברים, אין לנו ברירה אלא לשנות דברים גם אצלנו. כי כך הם החיים ואנחנו רוצים להיות חלק מהם. שהרי האלטרנטיבה היא באמת גרועה...
את המילה מעבר אפשר לנקד כמשהו שבא מן העבר, או כמשהו שמעבר למשהו אחר, כלומר בעתיד. אך אנחנו יודעים שהעבר כבר לא פה, העתיד עדיין לא הגיע וההווה הוא הרף עין. לכן ביטלנו בזה הרגע את גורם הזמן ונשארו עם המעבר ומשחק הניקוד, ושמשמש פתיח להתייחסות לשינויים ולמעברים בכלל.
המאמר המוגש כאן מובא לכם באדיבות שני בתי האבות של ראשון לציון: בית האבות הבולגרי בראשון לציון ובית אבות בראשון לציון נווה עמית שני בתי האבות שמשתדלים להקל מאד על המעבר ועל השינויים הטבעיים והלא קלים בדרך.
בכל רגע ורגע בחיים אנחנו נמצאים במצב של שינויים או מעברים. ממש בכל רגע. כי החיים דינמיים. משתנים. ומאחר ומסביבנו משתנים הדברים, אין לנו ברירה אלא לשנות דברים גם אצלנו. רק של א תמיד השינוי או המעבר דורשים מאתנו משהו משמעותי.
למשל: המעבר משעון חורף לשעון קיץ, אינו דורש מרובנו אלא את הזזת המחוגים. אבל ישנם כאלה שייקח להם כשבוע ואף יותר
להתרגל לשינוי. אנשים אלה יסבלו מהפרעות שינה ומחוסר מנוחה. המעבר מקיץ לחורף, פרושו לגבי אחדים מאתנו שינוי לבוש בלבד. בעבור אחרים, האפור ההולך ומשתלט, הגשם והקור, משפיעים על מצב הרוח ועקב כך על תפקודם במשך עונה שלמה. מלנכוליה ועגמומיות משתלטת על חייהם ואילו האחרים, אלה שהדליקו החימום ולבשו סוודר, ממשיכים לחייך ולנהל את חייהם בשינוי המקובל אך הכפוי.
השינוי הכפוי
שינוי כפוי- כשמו כן הוא. הוא נכפה עלינו על ידי גורמים חיצוניים. זהו נתון שאי אפשר להתעלם ממנו. הוא כאן, לא ניתן לשנותו ועלינו לחיות אותו ואיתו. אין בידינו אפשרות לשנותו. אך בהחלט יש בידינו לבחור כיצד להתייחס אליו. האם נראה בשינוי הכפוי בעיה או קושי, או שנראה בו הזדמנות לבחון עצמינו מחדש, לבחון את כוחותנו, את עמידתנו האיתנה, את החוסן הנפשי שלנו? כשקשיש צריך לעבור לבית אבות המבחן הוא לא פשוט.
יש שיגידו: עייפנו, כל חיינו התמודדנו עכשיו אנו רוצים לנוח! הגענו לגיל הזהב, זה לא מספיק? בסדר. אבל הנה מגיע שינוי כפוי שאי אפשר להתעלם ממנו ואנחנו דנים באיכות חיים, איכות חיינו. לכן לא ניתן להתעלם ולנוח כפי שהיינו רוצים, אלא להתייחס ולעמוד במבחן שוב. כי כך הם החיים. והרי אנחנו רוצים להיות חלק מן החיים ולפעמים צריך לעבור לבית אבות או דיור מוגן ואם לא עושים את זה אז האלטרנטיבה באמת גרועה!
בואו, אם כן, ונבדוק מה ניתן לעושת על מנת להרגיש טוב עם שינוי כפוי, על מנת לשמור על איכות חיים בתוך השינוי הכפוי?
מה הם הכלים העומדים לרשותנו במעבר לבית אבות?
- החשיבה החיובית קודם כל- ראיית חצי הכוס המלאה. כאשר אנחנו נתונים בתוך שינוי, נסתכל ונבחן את מה שנמצא בחצי המלא של הכוס. לא נתעלם מן הריק, אלא נסתכל בעיניים פקוחות. הידיעה מקלה בהרבה על התמודדות עם שינויים כפויים. הרי מה שהכי מפחיד בשינוי, הוא מצב של חוסר וודאות, אי ידיעה, חוסר הכרה. מצב לא מוכר, לא ידוע, מצב חדש.
תתפלאו, אך לעתים אפילו שינוי לטובה (ובית אבות יכול גם להיות כיף! תלוי איפה) מפחיד לא פחות מאשר שינוי לרעה. רק מעצם היותו לא מוכר. לדוגמא: יציאה לגימלאות שלא מתוך בחירה. מה בחצי הכוס המלאה? בידיי הבחירה איך לבחון את המציאות השונה שנכפית עלי החל ממחר בבוקר.,
- סובייקטיביות- זהו הפרוש האישי שאנו נותנים לכל אירוע ואירוע בחיינו. כאשר פירוש זה לא תורם לנו, כאשר הוא מונע מאתנו איכות חיים, עלינו לבדוק אותו, ולשנות. קשה לשנות דפוסים שמושרשים היטב בתוך עצמנו. הם משרתים אותנו ובונים את האישיות שלנו, את סגנון חיינו. אך לעולם לא מאוחר להחליט ולשנות כאשר משהו כבר לא משרת אותנו. לא פעם אנחנו מוצאים עצמנו פועלים מתוך רפלקס מושרש, מתוך הרגל. הרגלים סיגלנו לעצמנו, ולכן גם ביכולתנו לשנותם. לדוגמא:
הפרוש האישי שלי לזיקנה, המושתת על דפוסים והרגלי חיים, אומר שאני נטל על החברה, אין בי כל תועלת. בגלל שאני זקן, הצעירים לא מתייחסים אלי יותר. אנחנו בשולי החברה. אך האמנם כך הם הדברים.
כאשר האוכלוסייה הזקנה בישראל מונה כ-750,000 נפש, האם ניתן לומר שאין לה מקום בחברה? לכן אני חייב לשנות את תפיסתי. להוכיח לעצמי שיש כאן טעות בתפיסה. אני חייב למצוא דרך להכניס משמעות לחיים החדשים שלי כזקן, במסגרת בה אני חי ומתפקד. אם אתייחס לעצמי אחרת, אוביל גם את החברה להתייחס אלי אחרת.
- גמישות- ההפך מגמישות היא תקיעות. כאשר אנו מציגים תנאים מהם איננו מוכנים לזוז, אנחנו מקשים על חיינו. ממצב כזה שינוי לא יכול לצמוח לטובתנו. זהו רק מרשם לתסכולים. כי המצוי איננו רצוי ועלינו להתגמש, לבדוק את הרצוי, ולהכניסו אל תוך המצוי.
- נרכיב משקפיים ורודים אופטימיים, כאשר אנו מביטים במציאות. תמיד יש עוד דרך. עוד מבט. עוד אפשרות.
- פרספקטיבה- מה שרואים מכאן, לא רואים משם. המסקנה- לשנות זווית ראייה. לקחת מרחב של מקום, פסק של זמן, על מנת לבחון שוב ושוב את הדברים.
- הומור- אתה חייב להיות מסוגל לצחוק על עצמך, במקום לשפוט עצמך בחומרה.
ישנם שינויים כפויים שאיתם עלינו להתמודד ואשר בהחלט מגיעים בהפתעה. כמו למשל: התקף לב, ובעיקבותיו שינוי משמעותי בכל סגנון החיים. או אבדן בן זוג. אך יש שינויים כפויים שלמעשה יכולנו לחוש בלידתם, לו רק רצינו. אז אולי הם לא היו מפתיעים אותנו, כי היו מוצאים אותנו מוכנים, לפחו נפשית, אם לא ערוכים ממש. כאשר ישנה מוכנות נפשית, השינוי פחות קשה.
זאת ועוד. אם וכאשר מרגישים בשינוי באוויר, יש להתעלות על הפחד וליזום. יוזמים שינוי ולא רק מגיבים כאשר המציאות נוחתת.
שינוי יזום
שינוי יזום יותר קל ליישום כי הוא בא מתוך תחושת שליטה במצב. אני בוחן, מסיק מסקנו, מפיק לקחים מהעבר, קובע מטרות ופועל בהווה לקראת השינוי העתידי. זהו שינוי יזום. הידיעה, הנובעת מהבדיקה ומלימוד הנושא שבו נדרש שינוי- משחררת אותנו מהפחד שמלווה בדרך כלל כל שינוי. ככל שנהיה יותר מודעים, כך נפחד פחות. כאשר נפחד פחות, נוכל לתפקד יותר טוב.
לא נוכל להשתחרר לחלוטין מהפחד. זהו החלק הבונה שבו. הוא שומר אונו מסיכונים מיותרים ולא מחושבים. יש בפחד גם תכונות טובות.
אחרי שבוחנים את מה שנין לעשות באמצעים העומדים לרשותנו, אפשר לגשת אל השינוי מתוך הרגשה של בטחון ושליטה. וגם אם לפעמים זה לא מצליח, אין הדבר אומר שאנחנו "כישלון". כשל נקודתי ניתן לתיקון והפעלה מחדש בכיוון אחר. כי מאחר ואנחנו יוזמים את השינוי- השליטה בידנו.
היצירתיות היא אחד הכישורים השוכנים באדם וכעת הגיע הזמן לגלותה. אולי אין לנו כוחות כמו עם, אולי אין לנו השפעה כמו פעם, אך בהחלט נותרו בנו כישורים, יצירתיות, וכישרונות שעדיין לא באו למיצוי. זו העת עכשיו להפעילם על מנת להכניס משמעות חדש לתוך החיים. על מנת שיהיו אלה חיים עם איכות!
עע.jpg)
