דברים מהלב // איציק הליצן
שלום ילדים השבוע אנו מציינים 18 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין .שנרצח ב4.11.1995 .בכל הערים ובתי הספר והגנים יתקיימו טכסים לזכרו של רבין .
18 שנים עברו מאותו מוצאי שבת שם בכיכר ליד בניין עריית תל אביב שכיום נקרא ככר רבין גם אני הייתי באותו ערב בכיכר וביחד עם רוב תושבי המדינה והעולם בכיתי על הירצחו של ראש הממשלה שלי ושל כל תושבי מדינת ישראל .
בשבת בתוכנית הרדיו שלי "בייביסיטר" שמשודרת ברדיו ללא הפסקה מדי שבת ב 8:00 בבוקר בשידור חי התייחסתי בחלק נכבד מהתוכנית עם שירים מכתבים שילדים כתבו מיד אחרי הרצח .וגם בשבת לפני שנסעתי לאולפן הרדיו הגעתי לכיכר והנחתי פרח האנדרטה כמו בכל שנה לפני התוכנית מאז הרצח.
לפני כמה חודשים הוזמנתי למשרד ראש הממשלה לקבלת פנים מיוחדת והודיעו לי שיגיע נהג לאסוף אותי מהבית וכשירדתי למכונית כולי הצטמררתי כשראיתי שהנהג הוא לא אחר מאשר דמתי שהיה נהג של כמה ראשי ממשלה ועבד עם יצחק רבין צמוד תקופה ארוכה והוא גם היה הנהג בליל הרצח שלקח את ראש הממשלה אחרי אותה ירייה של יגאל עמיר לבית החולים איכילוב ושם נקבע מותו .
הדרך לירושלים למשרד ראש הממשלה הייתה מעניינת ומיוחדת והשתדלתי לא להציק לדמתי הנהג בשאלות שמאוד רציתי לשאול אבל הוא לבד סיפר לי סיפורים מאוד מרתקים על יצחק רבין הבן אדם האבא והסבא ועל הרגעים המאוד אישיים שהיו לבד בדרכים ואכן מאוד התרגשתי מהמעמד.
אחרי הרצח ילדים כתבו : כשהייתי קטנה קטפתי פרח ,ואימא אמרה לי אסור, זה מוגן !אני לא מבינה למה פרח אסור- וראש ממשלה מותר. ועוד ילדה כתבה :זיכרונות הם הכי כואבים ,זיכרונות הם הכי עצובים, אבל זיכרונות עוזרים גם לא לשכוח. כשיש זיכרונות מאדם, הוא אף פעם לא מת ,הוא אף פעם לא תם, הוא אף פעם לא נגמר. והלב יביא אלינו את הזיכרון שלו כבר . יצחק רבין תמיד תישאר בליבנו.
פינת המכתבים:
שאלה: לאיציק הליצן שלום קוראים לי איתמר ואני בן 11 ויש לי בעיה ההורים שלי כמעט לא נמצאים בבית כי הם עובדים ,וגם כשהם חוזרים מהעבודה הם מאוד עייפים ולא הולכים לבלות ביחד כל החברים שלי הולכים למסעדות עם המשפחה שלהם ואפילו הולכים לבית מלון וטסים לחו"ל ואני אף פעם לא עשיתי את זה עם ההורים שלי ואני מקנא בהם מה אתה מציע לי לעשות זה מאוד מפריע לי תענה לי דחוף...
תשובה : לאיתמר החמוד קראתי את המכתב שלך וכמובן צמצמתי אותו בעיתון ולפי מה שסיפרת לי על העבודות של ההורים שלך אז תבין שהם עובדים מאוד קשה ופיזית והמשכורות בעבודות מסוג זה הן לא גבוהות וההורים שלך עושים הכל כדי לא להחסיר לך כלום וברוך השם יש לך בית מיטה בגדים ואוכל והורים שקמים כל יום לעבודה והם בריאים .חשוב שתדע שיש הרבה ילדים אחרים שמקנאים בך כי הם עניים ואין להם את מה שיש לך תעריך את ההורים שלך ותגיד להם כמה שאתה מעריך את מה שהם עושים בשבילך . אני גם מציע לך שיחה עם יועצת בית הספר.
פינת המעשה הטוב :
השבוע אספר לכם על נתנאל ואביבית ירושלמי מפתח תקווה שתרמו את האופניים שלהם לילדים שגרים לידם בשכנות ומצבם הכלכלי לא טוב וכל פעם הם מבקשים מהם סיבוב על האופניים וכשנתנאל ואביבית הבינו את מצבם הם נתנו להם במתנה את האופניים הישנות שלהם ועשו אותם מאושרים לי הם סיפרו שלעשות מעשים טובים הם למדו מהמדור שלי בעיתון. כל הכבוד להם ואני גאה כך.
ההמלצה השבועית:
השבוע אמליץ לכם על ספר ילדים חדש "דגנית הרופאה" מאת :פליסיטי ברוקס בהוצאת כתר תרגום מאנגלית גליה אלוני דגן. "דגנית הרופאה" הוא הראשון בסדרה קטנה וחמודה שמספרת לילדים קטנים (מגיל שלוש) על מקצועות של אנשים גדולים. בבהירות ובלי קונצים. הספרים מציגים את "יומם של" אנשי מקצוע שונים ועוזרים לילדים להבין מה בעצם עושה הגדול שאומר "אני הולך לעבודה". זו סוגיה שמאוד מטרידה ילדים וגם מאוד לא מובנת להם. מה זה "העבודה" הזאת?
"דגנית הרופאה" היא רופאת ילדים, כך שכאן מדובר במקצוע שנוגע ישירות בחייו של ילד מגיל מאוד צעיר. הספר שמספר לפציינט הפוטנציאלי על הרופאה שמטפלת בו, עוזר להפיג את המתח סביב הביקורים אצל הרופאה...ילדים רבים, ודאי כשהם קטנטנים, לא ממש אוהבים "ללכת לרופא". הם פוחדים מהמכשירים, נרתעים מהבדיקות. ברגע שהם נחשפים לעבודתה של הרופאה באיורי פלסטלינה מתוקים, ורואים "מה בעצם היא עושה", הפחד מתפוגג, המסתורין של הביקור-אצל-הרופאה נהיה מוכר וברור יותר, ואפילו - מעורר עניין. כך שהרווח פה כפול.
מומלץ בחום איציק הליצן.
הבדיחה השבועית:
שאלה: מה אסקימואי כותב ביומן שלו???
תשובה: יומני היה קר!!!
עע.jpg)
