כבר נגמר?
האולימפיאדה נגמרה והגיע שלב הסיכומים. תפסנו לשיחה את שלושת המאמנים הכי עסוקים בעיר שיספרו איך היה להם, ומה הם צופים שיקרה בריו 2016
התעמלות קרקע
שם: רותי זוהר
תפקיד: מנהלת בית הספר לאקרובטיקה סנונית
תחום באולימפיאדה: התעמלות קרקע והתעמלות אומנותית
על האולימפיאדה
"יש לנו במועדון קשר רגשי עמוק עם האולימפיאדה הנוכחית מאחר ושתי הנשים בחייו של אלכס שטילוב נמצאות אצלנו בצוות. אמא של אלכס שטילוב ,אלה שטילוב, היא העוזרת שלי כבר שש שנים, איתה הקמתי את נבחרת התעמלות הקרקע. ואם זה לא מספיק אז בת זוגתו של אלכס אלה קליכמן, שהייתה בעבר אלופת עולם בהתעמלות אומנותית מאמנת אצלנו את תחום ההתעמלות האומנותית.
הם כמו משפחה שלי, אני מלווה אותם הרבה מאוד זמן, ומעריצה את המשפחה הזאת באופן מיוחד. אני מלווה את שטילוב במשך כל השנים וראיתי את כל ההשקעה שלו גם שאף אחד לא ידע עליו ולא היו תקציבים . רק אחרי האולימפיאדה בבייג’ינג ההתעניינות סביבו גברה, ואימץ אותו יענקלה שחר לדוגמא, אבל גם אז לא דובר בסכומים גדולים. זה שהוא הגיע למקום 6 בעולם, לא הייתה אכזבה בכלל, אנשים בתחום מבינים את ההישגים האלה, ואנחנו מאוד שמחנו מכך. בכלל זה תחום מאוד מתסכל, אתה אף פעם לא יודע מה יהיה ביום התחרות כשכל טעות קטנה יכולה להרוס שנים של אימונים מפרכים.
ואם זה לא מספיק אז יש גם את עניין השיפוט, שבניגוד לענפים כמו באתלטיקה, הוא סובייקטיבי, ויש חוקה וטווחים לתת ניקוד, והשופט יכול לבחור כמה להוריד. זה ענף הספורט האכזרי ביותר שהמציאו, שלא לדבר על זה שזה דורש אימון רציף ללא פשרות, ואי אפשר לעצור אפילו ליום אחד. שטילוב עושה שבוע חופש בשנה ולוקח לו שבועיים לחזור לכושר המקורי שלו אחר כך.
מתעמל שאהבתי
"חוץ מאלכס שטילוב שהיה נפלא, אהבתי לראות את המתעמל היפני אוצ’מורה שהוא מתעמל מדהים. מתעלמת נוספת שאני מתה עליה זאת דאגלס האמריקאית, וצריך לתת גם הרבה כבוד לנטע ריבקין שעשתה עבודה מדהימה, והגיעה למקום שביעי ".
שאיפות בינלאומיות
"יש באקרובטיקה בישראל שני מסלולים, אחד פנים ארצי והשני בינלאומי. עד היום היו לנו הרבה אלופות ישראל, וממש שלטנו בתחום הפנים ארצי, אבל מתחרה שזוכה באליפות ישראל עדיין לא מספיק טובה כדי להתחרות בחו"ל. השנה אנחנו מרגישות מאוד בטוחות, ורוצות לעשות את קפיצת המדרגה הזאת".
טקוואנדו
שם: ארז אהרוני
תפקיד: מאסטר הטייגרס טאקוונדו
תחום באולימפיאדה: טאקוונדו
על האולימפיאדה:
"הרמה באולימפיאדה השנה הייתה ברמה מאוד גבוהה. הטאקוונדו הפך להיות ספורט מאוד אטרקטיבי באולימפיאדה, והיו לו אחוזי צפייה מאוד גבוהים בכל העולם. אני מצר על כך שבארץ לא השכילו לשדר אותו כמעט. אני חושב שהטאקוונדו הוא באמת אחד מענפי הספורט הכי מעניינים ואקטיבים שיש באולימפיאדה. בתחרות הנוכחית נחשפנו למספר רב של סגנונות שונים בין הספורטאים, וזה באמת יפה שכל מתחרה הביא איתו רמה גבוהה מאוד בסגנון מאוד שונה. מה גם שמדובר בכמות מצלמות בלתי נתפסת, וקרבות טאקוונדו מעולם לא צולמו כך. זה היה ממש מרגש.
אחרי כמה שנים שהטאקוונדו התחרותי, שנכנס לתחרות הרשמית רק בסידני 2000, היה קצת משעמם ומבולבל, השנה ראינו ספורט אחר לגמרי, מרתק, מעניין וגם בטוח באופן יחסית. זה קרה בעקבות שינוי חוקה, עידוד בעיטות סיבוביות יפות, והורדת נקודות על פאסיביות. הטאקוונדו הפך להיות נגיש גם לכאלה שאינם מצויים בתחום, ומדובר בקרבות מרתקים המאתגרים את חוקי המשיכה.
מדוע לא הייתה נציגות מישראל השנה?
"בכדי להבטיח רמת קרבות גבוהה מאוד, הקריטריון בטאקוונדו הוא הקריטריון הכי קשה מכל ענפי הספורט שיש היום באולימפיאדה. מגיעים לשם רק מקומות 1-2 מהאליפויות היבשתיות או 1-3 מאליפויות העולם, רק הקרם דה לה קרם של הטאקוונדו העולמי. לצורך העניין אם הקריטריון לאולימפיאדה היה זהה לג’ודו, היו לנו השנה מישראל בין 7 ל- 10 מתחרים. מי שכן מגיע לאולימפיאדה, ומנצח אפילו קרב אחד, יש לו סיכוי של 50 אחוז להגיע למדליה אולימפית".
שאיפות בינלאומיות
"באולימפיאדה הבאה, אני מכוון עם שלושה ספורטאים שלנו מטייגרס טאקוונדו מודיעין. הראשון זה גיל סלטון, שהיה השנה פצוע ולכן לא התחרה השני זה בר ראובן שניצח השנה את סגן אלוף אירופה מאזרבייג’ן והשלישית זו מיכל זרהין שניצחה השנה את סגנית אלופת אירופה ומקום שלישי בעולם הצרפתייה. החבר’ה שלנו בני 17-19 ויש להם עתיד גדול. הם מקבלים כאן במודיעין את כל התנאים בכדי להפוך לספורטאי צמרת, הם מתאמנים בכל יום, הולכים לאימוני כושר, תזונאים ואף פסיכולגית ספורט. השנה הם ראו ביחד במועדון את המתחרים שלהם באולימפיאדה, אבל אני מקווה שנוכל לראות לפחות אחד מהם בעוד ארבע שנים בברזיל".
ג’ודו
שם: איגור רומניצקי
תפקיד: מנהל מועדון סאקורה
תחום באולימפיאדה: ג’ודו
על האולימפיאדה:
"הג’ודו השנה באופן כללי היה מצויין. הרמה עולמית מאוד עלתה. ואפשר לראות את זה בכך שלא היו הרבה קרבות שנגמרו באיפונים מהירים. מתחרים היו ממש צמודים, והרבה קרבות נכנסו לשלב נקודת הזהב. ברמות כאלה משחקים כבר דברים אחרים, הרמה הפסיכולוגית תופסת מקום חשוב. אפשר לייחס את העלייה בעניין וברמה לשינוי שהכניסו לפני שנה בחוקת הג’ודו .
מבחינת הישראלים הייתה אכזבה, אי אפשר להאשים את הספורטאים אבל זה קשה. כל אחד מהם, במיוחד אליס שלזינגר ואריק זאבי היו יכולים להגיע למדליה. בג’ודו בכלל יש הרבה ניואנסים של הצלחה, ויש פרמטרים קטנים שמשפיעים מאוד. אבל למרות זאת העובדה שכל הישראלים הפסידו מעלה סימן שאלה גדול.
אני חייב לציין שהרמה בג’ודו ילדים היא מאוד גבוה, אבל כשהילדים מתבגרים ונכנס לג’וניור ובוגרים אז אין מספיק עידוד מהבחינה של הספורט המקצועני. הרבה עוזבים את התחום בגיל צעיר, וגם השירות הצבאי פוגע ביכולת של ספורטאי להתקדם. לחזור לדוג’אנג אחרי כמה שנים, להתאמן ברמה גבוהה זה משהו שמעטים יכולים לעשות.
הספורטאים נוסעים על חשבונם להרבה תחרויות בחו"ל.מה שבאופן טבעי מוריד את כמות הפעמים שאפשר לנסוע. כשאתה נוסע פעם פעמיים בשנה יש לך הרבה פחות סיכויים מכאלה שנוסעים 8-9 פעמים בשנה כמו המתחרים מארצות אחרות. בלי עזרה של המדינה זה מאוד קשה".
מתעמל שאהבתי:
"מאוד התרשמתי מנבחרת רוסיה באולימפיאדה האחרונה, שיש להם שלושה אלופים אולימפיים הרבה מדליסטים, ובפעם הראשונה בהיסטוריה הם הצליחו לעקוף את יפן. קראתי ראיון עם מאמן נבחרת רוסיה, והוא הסביר שהשקיעו בהם 50 מיליון יורו לקראת האולימפיאדה וזה ניכר. למזלם יש להם נשיא ספורטאי לשעבר שמעודד את הג’ודו".
שאיפות בינלאומית
"יש לנו כמה ספורטאים מהמועדון במודיעין שאנחנו מכינים אותם לעבור את הקריטריונים לאליפות אירופה, ובעצם בונים לאט לאט את הדרך קדימה".
עע.jpg)
