הצגה דמוקרטית
מה קורה כשמשלבים את תלמידי בית הספר הדמוקרטי ע”ש נדב מרחב עם הגמלאים של ”מפג”ש” - מרכז הפעילות לגיל השלישי. התשובה - דברים טובים.
ביום שישי שעבר הגיע לשיאו עוד מיזם ייחודי משותף, "תיאטרון קהילתי", בו משתתפים תלמידי בית הספר הדמוקרטי לצד גמלאים, מיזם שהסתיים בקול תרועה רמה עם העלאת ההצגה- CAFFE PAROLE (קפה מילים בתרגום חופשי) בכיכובם של התלמידים והגמלאים.
בחודשים האחרונים, התכנסו מידי שבוע ביום שלישי שישה תלמידי כיתות יא'-יב' עם שמונה גמלאים והשתתפו יחד בשיעורי דרמה ותיאטרון בהנחיית המורה לתיאטרון גילית קרול, תחת הכותרת "תיאטרון קהילתי". במסגרת השיעורים נערכו תרגילי חימום, תרגילי אלתור ומשחקי תפקידים.
במהלך המפגשים העלו המשתתפים תכנים אישיים ואוניברסליים כמו אהבות, פחדים, פוליטיקה וציונות, חלומות מוחמצים ויחסים בין צעירים למבוגרים. יחד הם עיבדו את חומרי הגלם האישיים לקטעים דרמטיים בימתיים עד שהתגבשה ההצגה, המורכבת מסצנות בבית קפה, מקום בו כולם נפגשים לדבר. במקביל, במהלך הלימודים נרקמו קשרים מיוחדים בין התלמידים לגמלאים.
קשרים שרק השביחו את "התאטרון המשותף". הגמלאים השותפים סיפרו על ההתרגשות הרבה, הסיפוק הרב והקשר המיוחד שנרקם. המונולוגים שנכתבו גם בעזרת הגמלאים הוא בעקבות ניסיון החיים והתרחשויות מחיי היום יום, ומה שמיוחד בהם הוא שגם הילדים יכלו להזדהות ולהפיק מהטקסט את המרב.
בצהרי יום שישי האחרון, הגיעו לאולם בית הספר הדמוקרטי עשרות תלמידים, מורים, הורים וחברי מרכז הגמלאים, לצפות בהצגה. קבלת הפנים היתה מרגשת לנוכח האיחוד הרב גילאי, כשברקע מתנגן להיט העבר - פרולה-פרולה. כל אורח קיבל מ"מלצרית" של בית הקפה, תפריט חגיגי בכניסה לאולם בו הופיעו הקטעים השונים בהצגה ושמות השחקנים לפי סדר הופעתם לצד מנות ראשונות, עיקריות וקינוחים. סיפור המסגרת מלווה זוג צעיר שבוחר לעבור לבוסטון בעקבות עבודה, ואת התמודדות ההורים עם התרחקות הילדים והנכדה, התרחקות שהיא גם פיזית אך גם תרבותית ומנטלית. בין לבין שזורות אפיזודות קומיות כמו אדם המבקש להתנתק מחברת הכבלים ומולו נציג פניות הציבור, שמזלזל בלקוח, מתנשא ולועג לו, מנצל את המלכודת בה נתון טרפו ואת חוסר האונים שלו. או דיאלוג אחר בו גימלאית ונערה משחקות אמא ובת, כאשר כל אחת מציגה את הגירסא שלה לשמלת הנשף לציון סיום יב'. פער הדורות נוכח, ומתעצם עוד יותר כאשר שתי השחקניות מחליפות תפקידים, ובחלקו השני של הדיאלוג הנערה בתפקיד האמא, והסבתא בתפקיד הנערה בת ה- 18.
שם ההצגה "פרולה"-"מילים", כך הסבירו השחקנים, מכוון לדיבורים/מילים של לקוחות בית הקפה שחלקם הם לקוחות קבועים וחלקם רק אורחים פורחים, אבל המשותף לכולם הוא שלכל אחד יש סיפור. והמלצרית אוהבת להקשיב ולצותת להם. ההצגה עצמה היתה מרגשת והיה בה הכל: חוש הומור, דרמה וקומדיה שהתערבבו יחד במפגשים, וכך נוצרה הצגה שבה כל אחד יכול להזדהות עם הסיטואציות והדיאלוגים. השחקנים, צעירים וגמלאים כאחד, הרשימו על הבמה ואלתרו דיאלוג עם הקהל. בתום ההצגה הקהל עמד על רגליו, מחא כפיים דקות ארוכות והתרגשות רבה אחזה את השחקנים על הבמה ואת הקהל.
