נעמה יקרה,
יש לך שאלה מצויינת ממש, שאני יכול לענות לה לפי ניסיוני (העשיר) וראות עיני, ועל פי מה שידוע לי ברמה המחקרית אקדמית: כן. אנחנו נוטים לשחזר מערכות פגועות שהיו לנו עם אחד ההורים או שניהם דרך בחירה, לא מודעת, באדם בעל נטיות דומות. הטענה היא שהכמיהה הפנימית היא לכך ש"הפעם זה יהיה אחרת": יראו אותי. יתפעלו ממני. יסמכו עלי. יוקירו אותי. יראו לי שאני אהובה. וכדומה, מלאי את החסר...
אנחנו מתקנים גם עם הילדים שלנו- את הילדות שלנו, על ידי כך שיש לנו את האפשרות להיות בשבילם ההורים שרצינו לעצמנו. השאיפה שלנו, (אפשר לקרוא לזה "שאיפה נשמתית") היא לתקן. למה זה קורה? כי אז אנחנו מרפאים פצעים שאנחנו הולכים איתם ומטווים את דרכנו. העבודה שלנו היא לצאת מהלא מודע אל המודע ולקחת אחריות. כלומר, להבין את הדפוסים שאנחנו לכודים בהם ולהשתחרר מהם. אני לא בטוח שאפשר לבד, כי אין לנו פרספקטיבה חיצונית כשאנחנו לבד. לכן יש צורך במטפל.
לגבי השאלה- האם נכון לבחור קשר שונה מהקשר שהיה לנו עם הורינו- התשובה היא, לא בטוח שזה אפשרי בכלל כשאין לנו מיומנות גבוהה של מודעות. כי גם מה שנראה שונה מתברר אחרי זמן כדומה. לדעתי, חשוב להיות סבלניים למסע החיים ולהשתחרר מהאמונה שיש שם מישהו שמתאים לי בול ואיתו הכל יהיה מושלם. לא, עם הכל יהיה מושלם זה אומר שאין סיבה למסע החיים להמשיך, ולכן, צפי תמיד, נעמה היקרה, לאי נוחות, פיתולים ומהמורות בדרך, כי הם אלה שיאלצו אותך לשאול שאלות, לרצות לשנות ולהשתנות, ולהתפתח.
ישראל עובדיה- הדרך לאהבה
תקשורת זוגית רב מימדית
0522388423