שלום נינה,

זוהי שאלה חשובה מאוד, שכן הכרה בצורך בטיפול זוגי מוקדם יכולה למנוע נזק בלתי הפיך לקשר. כמטפל זוגי, הייתי מציג את סימני האזהרה הקריטיים כמעידים על כשל ב"מערכת התיקון" הזוגית ועל כניסה למעגל שלילי קבוע.

מתי הגיע הזמן? שלושה סימני אזהרה קריטיים המצביעים על כך שזוגיות זקוקה להתערבות מקצועית 🚨

רוב הזוגות רבים, רבים נפרדים, ורבים מתמודדים עם אתגרים. הבעיה האמיתית היא לא בקיומו של הקונפליקט, אלא באיכות התיקון והצטברות הציניות. הנה שלושת סימני האזהרה המרכזיים המעידים כי הגיע הזמן לפנות לעזרה מקצועית:

1. הופעת ארבעת "פרשי האפוקליפסה" של גוטמן ⚔️

פרופסור ג'ון גוטמן, חוקר זוגיות נודע, זיהה ארבעה דפוסי תקשורת הרסניים המנבאים גירושין בסיכוי גבוה. אם דפוסים אלו הפכו לשגרה בביתכם, זו נורה אדומה:

• ביקורת (Criticism): במקום לבקר התנהגות ספציפית ("אני כועסת שלא שטפת כלים"), התקשורת מתמקדת באופי של בן/בת הזוג ("אתה תמיד אנוכי / את אף פעם לא אחראית").

• התגוננות (Defensiveness): במקום לקבל את הביקורת, התגובה היא תמיד בהתקפת נגד או התקרבנות ("בטח, הכל תמיד באשמתי", "אם היית עוזר יותר לא הייתי צריכה...").

• בוז (Contempt): זהו הסימן המסוכן ביותר. הוא כולל זלזול, לעג, גלגול עיניים, כינויי גנאי ואירוניה פוגענית. בוז הוא רעל לקשר, כי הוא משדר חוסר כבוד מוחלט לשותף.

• חסימה (Stonewalling): אחד מבני הזוג "מנתק" את התקשורת לחלוטין, נסוג, ומתעלם פיזית או רגשית מהאחר במהלך ריב, ומשאיר את הצד השני לבד עם הרגש.

המשמעות: דפוסים אלו מעידים על שחיקה של כבוד הדדי, והם מחייבים שינוי יסודי בדפוסי התקשורת.

2. שחיקה מוחלטת של האינטימיות והאמפתיה ❄️

כאשר הריבים נפסק, אבל גם החיבור הרגשי:

• היעדר תיקון (Lack of Repair): זוגות בריאים יודעים "לתקן" את הקשר לאחר ריב. אם הקונפליקט נגמר ב"טריקת דלת" ואין ניסיון אמיתי לשוחח, להתנצל, או להפשיר את הקרח, משמעות הדבר היא שנפגע מנגנון הריפוי הזוגי.

• "שותפות לוגיסטית" בלבד: הקשר מצטמצם לניהול משותף של לו"ז, חשבונות והילדים, ללא שיח על רגשות, שאיפות אישיות או אינטימיות. בן/בת הזוג נתפס כ"קולגה" או "שותף לחדר", ולא כשותף רגשי.

• העדר השתתפות בשמחה: אם אין רצון לשתף את בן/בת הזוג בהצלחה או בשמחה אישית, זה מעיד על נתק רגשי עמוק וחוסר רצון להיות פגיע/להיחשף.

3. הצטברות "חשבון בנק" רגשי שלילי וציניות 😡

בניגוד לריב סוער, זה מצב כרוני ומצטבר:

• ציפייה שלילית קבועה: אתם ניגשים לכל אינטראקציה מתוך ציפייה מראש לכישלון, אכזבה או כעס. כל פעולה של בן/בת הזוג מתפרשת באופן שלילי באופן אוטומטי.

• השוואות תכופות: ריבוי השוואות לקשרים אחרים או לתקופות עבר בקשר שלכם, יחד עם תחושת "היה לי עדיף בלעדיו/ה".

• הימנעות מוחלטת מקונפליקט: אחד הצדדים או שניהם מעדיפים שקט מוחלט על פני שיח, מתוך ידיעה שהשיח יוביל רק לפיצוץ. זו אינדיקציה לכך שהמערכת כה טעונה, שכל שיח הופך לבלתי אפשרי.

איך עושים את הצעד הראשון?

1. לגיטימציה עצמית: קודם כל, תנו לעצמכם אישור שזה בסדר. פנייה לטיפול אינה כישלון, אלא השקעה אקטיבית בשיקום.

2. שיח 'אני' (I-Statements): פתחו את הנושא באמצעות "משפטי אני" המביעים צורך, ולא האשמה: "אני מרגיש/ה שאנחנו מתרחקים ואני מפחד/ת לאבד אותך. אני חושב/ת שאנחנו צריכים עזרה כדי ללמוד לדבר שוב."

3. הסכמה על תקופת ניסיון: אם בן/בת הזוג מסויג/ת, הציעו: "בוא/י ננסה 4 מפגשים. אם לא נרגיש שינוי, נפסיק. זה לא התחייבות לכל החיים, זו בדיקה."

4. בחירת מטפל: חפשו מטפל מוסמך (בעל הכשרה ספציפית בטיפול זוגי ומשפחתי) המשתמש בשיטות מבוססות מחקר (כמו EFT או גוטמן), וקבעו מפגש ראשון.

בברכה,
ישראל עובדיה.

0522388423