כיצד העיצוב משתנה במרחבים תלת ממדיים?
הכותב הינו דניאל ג’ירד ממודיעין, מנהל חב’ עיצוב גרפי והפקות דפוס, אשר נותנת מענה מקצועי ויצירתי לכל סוגי עבודות הדפוס. כיצד כללי הליבה של העיצוב הגרפי (קומפוזיציה, צבע, היררכיה) משתנים כאשר אנו מעצבים מרחבים תלת-ממדיים ואינטראקטיביים במציאות וירטואלית?
כמעצבים גרפיים, אנו מאומנים לעבוד בתוך גבולות מוגדרים: מסך, דף או פוסטר. המעבר לעיצוב מרחבים תלת-ממדיים (כמו במטאוורס או במשקפי AR/VR) אינו רק הוספת עומק – זוהי מהפכה שמשנה את כללי הליבה של הדיסציפלינה: קומפוזיציה, צבע והיררכיה.
1. קומפוזיציה: מ"פריים" ל"סביבה"
בעיצוב דו-ממדי, הקומפוזיציה היא סגורה: האובייקטים והטקסט מאורגנים בתוך גבולות המסך. בעיצוב תלת-ממדי, הכלל משתנה:
| כלל ישן (דו-ממד) | כלל חדש (תלת-ממד/VR) | המשמעות למעצב |
| חוק השלישים / איזון סימטרי | איזון מרחבי ותנועה | הקומפוזיציה חייבת להיראות טוב מכל זווית אפשרית של המשתמש. |
| מרחב שלילי (Negative Space) | מרחק אקוסטי ואישי (Spatial Audio) | מרחק אינו רק ויזואלי; הוא משפיע על השמיעה (מתי המשתמש שומע את הצליל) ועל הפרטיות שלו. |
| שוליים קבועים (Margins) | גבולות אינטראקטיביים (Boundaries) | הגבולות הם דינמיים; יש צורך לעצב "גבולות בטוחים" כדי למנוע בחילה (Motion Sickness). |
| עיצוב ממוקד מסך | עיצוב ממוקד משימה | האובייקטים ממוקמים במרחב כך שיכוונו את המשתמש למשימה הבאה, ללא קשר למיקומו. |
2. צבע: תאורה רגשית וריאליזם
בדו-ממד, הצבע הוא קבוע (RGB/CMYK). בתלת-ממד, הצבע תלוי בתאורה הסביבתית, מה שמוסיף שכבה של ריאליזם ורגש:
-
צבע הופך לחומר: המעצב חייב לחשוב על ה**"חומר"** (Material) של האובייקט ולא רק על צבעו. האם הוא זכוכית? מתכת? עץ? כל חומר יגיב אחרת לאור ולכן הצבע שלו ישתנה בהתאם לזווית השמש או מנורת הלילה במטאוורס.
-
תאורה רגשית: התאורה משמשת ככלי פסיכולוגי. תאורת אינדיגו כהה (כפי שדנו קודם) יכולה לשדר מיסתורין, בעוד תאורה צהובה וחמה יוצרת אינטימיות ונוחות. המעצב משתמש בטכניקות תאורה קולנועיות (כגון Three-Point Lighting) כדי להדגיש אובייקטים חשובים.
-
קונטרסט דינמי: הניגודיות (Contrast) חייבת להיות אפקטיבית גם כאשר המשתמש עובר מאזור מואר לאזור מוצל בסביבה הווירטואלית.
3. היררכיה: מ"גודל פונט" ל"גודל פיזי"
היררכיה בעיצוב גרפי מסורתי נקבעת על ידי גודל הפונט, משקלו (בולד) ומיקומו. במרחב תלת-ממדי, ההיררכיה נקבעת על ידי:
-
גודל פיזי וקנה מידה (Scale): כדי להדגיש אובייקט, אפשר פשוט להגדיל אותו לגודל ענק, או להקטין אותו ולהרחיק אותו. המרחק הפיזי של אלמנט מהמשתמש הוא כלי היררכי חזק יותר מכל גודל פונט.
-
עומק מול חשיבות: אובייקט קרוב יותר למשתמש נתפס כחשוב או דחוף יותר. ניתן "לדחוף" כפתור וירטואלי קדימה כדי להדגיש את פעולת ה-CTA (Call to Action).
-
תנועה (Motion) כמדריך: טקסט או אלמנטים שמהבהבים, משנים צבע או מרחפים הם אלו שנתפסים כבעלי חשיבות עליונה, ומנתבים את תשומת הלב של המשתמש.
לסיכום: המעצב הגרפי הופך ל"ארכיטקט רגשי" – במקום לעצב "תמונה", הוא מעצב חוויה סוחפת. כללי הליבה נשארים חשובים, אך הם מיושמים באמצעות כלים חדשים: עומק, מרחק, תאורה ושמע מרחבי, המאתגרים את המעצב לחשוב במימדים חדשים.
(חלק מהמידע נכתב בעזרת תוכנת AI של גוגל)
יש לכם עוד שאלות לדניאל ג`ירד? כנסו!
050-2199465 02-9709227
