פרשת השבוע - ראה
הפרשת פותחת במשפט: ”ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה”. חז”ל ראו בהצהרה זו את זכות הבחירה שיש לכל אחד להחליט מה לראות.
הפרשת פותחת במשפט: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". חז"ל ראו בהצהרה זו את זכות הבחירה שיש לכל אחד להחליט מה לראות.
אחרי שקראנו בשבוע שעבר את פרשת "שמע ישראל" וקודם לכן "והיה אם שמוע תשמעון" פותחת הפרשה בביטוי שונה : "ראה". מה ההבדל?
בעולם התורה, שני קולות אינם נשמעים יחד, ("תרי קלי לא משתמעין") ולכן אי אפשר למשל ששני חזנים יקראו יחד את הפרשה כי חוש השמיעה מחייב לבחור בין שני הקולות –. לעומת זאת חוש הראיה מכיל הרבה בו זמנית,.
וכך מוצאים בתלמוד הבבלי, המלא במחלוקות, ובניסיונות ליישבם בא הביטוי תא שמע (בוא שמע). אך בתלמוד הארץ ישראלי ובספר הפנימי העמוק שלנו – ספר הזוהר – הביטוי הוא תא חזי (בוא ראה) ושם בראיה כבר לא צריך ליישב ואפשר להכיל את הסתירות.
בימים אלה מי שמקשיב לדיון רציני בטלוויזיה מבין למה אני מתכוון,
דבר דומה גם בכל קהילה יש מימד של אחדות מחייבת – נקודה בה כל הקהילה פועלת, מתפללת, אומנם יש תפילה אחידה ויש תפילה פרטית יש המעדיף ללמוד לבד , ויש קבוצה הלומדת יחד, מי שלא מעוניין הוא היוצא דופן, ולהיות רחוק, פירושו ריחוק מן הציבור. ומצד שני, קהילה אמיתית יש בה תחושת שייכות ואהבה בלי להתנות. השייכות היא פנימית ובמקום הזה כולם בנים, כולם אחים מכל מקום בלי תנאים. והלימוד של קהילה היא הדו-שיח בין שתי הנקודות האלה. וכך אנו ניצבים בימים אלו ממש בישראל, ברשימה ארוכה של מפלגות המבקשות למשוך את תשומת ליבנו בכל מיני פרסומות ותעלולים ורק אחר כך יש לצפות לקול אחד של ממשלה מאחדת את כל הקולות.
