שלום דניאלה,
א
זו שאלה עמוקה ונוגעת, והרבה אנשים מרגישים אותה בדיוק ברגע שבו הם נכנסים לקשר חדש. התשובה הקצרה: היא כן.
אבל החדשות הטובות הן שקשר חדש יכול להיות מרחב מרפא, אם עובדים נכון.
לא חייבים לשפוך הכול בבת אחת, אבל כן לשתף:
קשר חדש לא אמור "לתקן" אותך — אבל הוא יכול להיות שותף לתהליך.
המוח מרפא דרך חוויות מתקנות:
ריפוי הוא לא ליניארי. יהיו ימים של התקדמות וימים של נסיגה. זה חלק מהתהליך.
לפעמים קשר חדש מעלה פצעים עמוקים. טיפול יכול לעזור להבין אותם ולשחרר אותם בצורה בטוחה ובריאה.
הוא יכול להיות קטליזטור מדהים לריפוי, אבל הוא לא תחליף לעבודה פנימית. השילוב בין מודעות, תקשורת, ובן זוג שמוכן להיות איתך בתהליך — הוא מה שמאפשר באמת להשתחרר.
ב
לפני שמנסים “להשתחרר”, כדאי לזהות מה באמת משפיע:
ברגע שמזהים את המקור, הרבה יותר קל להפריד בין העבר לבין האדם שעומד מולך עכשיו.
העבר מפעיל טריגרים — אבל טריגר הוא לא עובדה.
למשל: אם בעבר לא הקשיבו לך, ייתכן שגם היום תרגישי שמישהו לא מקשיב, גם אם זה לא באמת המצב.
תרגול טוב:
כשמשהו מציק, לשאול את עצמך
“האם זה שלי מהעבר, או שזה באמת קורה עכשיו?”
לא צריך לפרט הכול, אבל כן אפשר לשתף את בן/בת הזוג הנוכחי במה שעוזר לך להרגיש בטוחה.
לדוגמה:
“חשוב לי שתהיה לי ודאות, כי בעבר חוויתי הרבה חוסר יציבות.”
זה לא מעביר את האחריות אליהם — זה פשוט נותן להם מפה.
העבר חזק כי הוא מוכר.
ככל שמייצרים יותר חוויות חיוביות בהווה, כך המוח לומד דפוסים חדשים.
זה יכול להיות:
השוואות הן אחד הדברים הכי הרסניים.
הן גם לא הוגנות — לא לך ולא לבן הזוג הנוכחי.
כל אדם הוא עולם אחר, וכל קשר הוא מערכת חדשה לגמרי.
העבר לא “אויב”. הוא פשוט חלק ממך שמנסה להגן.
כשמתייחסים אליו בחמלה, הוא מפסיק לצעוק.
דברים שעוזרים:
העבר הוא מורה, לא מנהל.
הוא יכול ללמד אותך, אבל לא אמור להחליט בשבילך.
באהבה
עליזה שני
יועצת ומאמנת לזוגיות
בגישת היהדות
972546680800