שלום רפאל,
זוהי אחת השאלות החשובות ביותר בהליך הגישור, והיא נוגעת ללב של כל העניין.
המעמד של הליך הגישור הוא סודי ומחויב לחיסיון מוחלט, והתשובה המקוצרת היא: לא, כמעט כל מה שנאמר בגישור אינו יכול לשמש כראיה בבית משפט.
חוק בתי המשפט (בנוגע לגישור) וכן תקנות הגישור מחייבים שמערך הגישור כולו יישאר חסוי. המטרה היא לאפשר לצדדים לדבר בחופשיות, לחשוף מידע ולהעלות פתרונות יצירתיים (אפילו כאלה שנשמעים כ"הודאה" או "הצעת פשרה") מבלי לחשוש שהדברים "יחזרו" אליהם בבית המשפט אם התהליך ייכשל.
כל מה שנאמר בפגישות: אמירות, הצעות פשרה, הודאות, או הבעת חרטה.
הצעות המגשר: דעותיו, הערכותיו או הצעותיו של המגשר לגבי אופן הפתרון.
מסמכים שהוכנו לצורך הגישור: מסמכים שהוגשו רק למגשר או לצד השני כדי לבחון היתכנות פשרה.
ישנם שני חריגים מרכזיים לעיקרון הסודיות:
מידע גלוי: מסמכים וראיות שהיו קיימים ממילא וניתנים להצגה בבית משפט גם ללא קשר לגישור (למשל, דוח שכר, נסח טאבו, או תכתובת ישנה בין הצדדים).
חובת דיווח: אם עולה חשש לעבירה פלילית חמורה או לפגיעה בילדים חסרי ישע, המגשר מחויב לפעול לפי חובת הדיווח החוקית.
הסודיות היא הלב הפועם של הגישור:
מאפשרת כנות: כשאנשים יודעים שהדברים לא יצאו החוצה, הם מוכנים להיות יותר כנים, לחשוף רגשות, ולדבר על האינטרסים האמיתיים שלהם, ולא רק על העמדות המשפטיות.
מקדם פשרה: היא מאפשרת להעלות "כדורים פורחים" – רעיונות פשרה שאף צד לא היה מעז להעלות במשפט מחשש שזה ייחשב לחולשה.
לסיכום: המטרה של הסודיות היא ליצור מרחב בטוח המעודד פתיחות, מה שמגביר משמעותית את הסיכוי להגיע להסכמות הדדיות ולקדם את הליך הפשרה.
בברכה,
עו"ד שי ללוש.
0522799565