האם המשפט: ”גברים מנגה ונשים ממאדים” רלוונטי לימינו
למה גברים נוטים להיות סגורים וכמעט שלא לשתף בחוויות היום-יום בעוד שנשים מרבות לפטפט ולשתף בכל פרט קטן? האם זה יושב על דפוסים קדמונים? אם כן מה היה תפקידם ומה תפקידם כיום? על כך בכתבה הבאה!
את התשובה לסוגיה זו אפשר למצוא כבר היום בגן הילדים. לדוגמא בהתייחסות של הגננת במקרה שבו ילד בוכה לעומת התייחסות אחרת לגמרי כאשר בן בוכה. מצופה מבן שיתגבר על הרגשות שלו וימשיך הלאה. על פי מחקרים סוציולוגיים השינוי מתחיל כבר בגיל 4. בגיל 4 כשבן נופל ובוכה, האמירה הנפוצה שהוא ישמע כתגובה היא "זה שום דבר". אמירות קשות יותר הן: "מה אתה תינוק?" ואפילו "תפסיק! אתה לא ילדה!" לעומת זאת מקובל שילדה תפגין רגשות והיא מקבלת נחמה כאשר היא בוכה בצורת חיבוק ודיבור רך. זו הדרך שמלמדת גברים להניח שריון על ליבם ולהתנתק מרגשותיהם.
שורשי ההסללה עתיקים: גברים לוחמים ונחשבים למגנים של משפחתם ושל מולדתם. אין להם הפריווילגיה של להתעכב על מה שהם מרגישים. למזלנו, בזכות המהפכה הפמיניסטית שבה הנשים תבעו לעצמם יותר זכויות וכוח, הגבר של ימינו יכול, בחברות מסוימות, להיות רגיש ורגשי יותר. כמי שמנחה מעגלי גברים אני יכול לספר שאני מתרגש להיות חלק מהמהפכה שמאפשרת לגברים להיות שלמים יותר ומחוברים יותר לצרכים ולרגשות שלהם- מה שמאפשר להם להיות בני זוג טובים יותר והורים פתוחים יותר.
ישראל עובדיה- הדרך לאהבה
תקשורת זוגית רב-מימדית
טל: 0522388423
יש לכם עוד שאלות לישראל עובדיה? כנסו!
052-2388423
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
