כאשר אנחנו משקיעים לטווח ארוך, הסיכון הוא החבר שלנו, וחוסר הסיכון הוא האוייב.
המטרה של החיסכון היא לייצר תשואה על הכסף, התשואה היא הרווח על הסיכון. או במילים אחרות, אם לא יהיה סיכון, לא תהיה תשואה.
בהשקעה בסיכון נמוך אין מספיק תשואה, ולכן בפנסיה לא יהיה מספיק כסף.
אתן לך כמה דוגמאות:
לפני 20 שנה, השקעה במניות הטכנולוגיה, תחום לא ברור בזמנו, היתה סיכון גדול, במיוחד לאחר התפוצצות הבועה בשנת 2000, שהיו בה הפסדים רבים, והרבה חברות נסגרו וההשקעה אבדה. אף אחד לא ידע כיצד השוק הזה יתפתח. מי שהסתכן, וצפה את ההשפעה שתהיה לטכנולוגיה, ושם חלק מההשקעה שלו בתחום המסוכן הזה, עשה רווח גדול מאוד.
כאשר מלווים כסף לקבלן שבונה בנין חדש, למימון הפרוייקט יש סיכון גדול שהוא יפשוט רגל. ולכן דורשים ממנו ריבית יותר גבוהה מאשר ריבית שאפשר לקבל על משכנתא למשל. אם הוא יפשוט רגל, נפסיד את כל הכסף. אבל אם לא - נעשה רווח גדול. אם נפצל את ההשקעה, ונלווה כסף ל-10 קבלנים, לא כולם יפשטו רגל: אנחנו רואים שבסופו של דבר בניינים נבנים, ודירות נמכרות. בניהול סיכון מחושב, הריבית שישלמו אילו שיצליחו, תכסה על ההפסד של אילו שלא יחזירו את ההשקעה, ועוד ישאר רווח נאה.
השקעה בשוק ההון היא בעצם ניהול סיכונים, אפשר ללמוד את התחום ולעשות זאת לבד, ואפשר במוצרי הפנסיה שלנו לבחור את מנהלי ההשקעות ומסלולי ההשקעה שלאורך זמן נתנו את התשואות היותר טובות.
בגיל 35, יש לך לפחות עוד 30 שנה עד הפנסיה, והנחת העבודה היא שגם אם תהיינה בדרך שנים של משברים: מגפות, מלחמות, שפל כלכלי, תהייינה יותר שנים של שגשוג כלכלי.
כאשר את מחליטה להגדיל את החשיפה שלך לסיכון, את צריכה לשנן שיהיו שנים של הפסדים, זה לא פשוט לראות את זה, אבל חשוב לזכור שאחרי השפל באה הגאות, ואת בטווח הארוך, ולא מסתכלים על תשואות לטווח קצר.
כאשר תתקרבי לגיל הפרישה, תתחילי לאט לאט להקטין את הסיכון.
בברכה,
דפנה פלד