הקרקס הגיע לעיר
עשרות אלפי תושבים הגיעו להפנינג הקרקס הגדול שהתקיים בחול המועד סוכות במודיעין. כתבנו האמיץ נשלח לראות איך נראה לוליין בשמיים. הוא חזר נפעם
מנהל מחלקת התרבות בעיריית מודיעין, אלון שמידט, יצטרך כמה ימים של מנוחה, עד שיוכל לחזור לשגרה. אחרת לכו תסבירו מאיפה היו לו כל כך הרבה אנרגיות להפיק בעיר את אחד מאירועי הבידור הכי מוצלחים שידעה העיר מודיעין.
"וואו", זו המילה העיקרית שהעלו תושבי העיר מודיעין מעל דפי הפייסבוק שלהם, לאחר ביקורם יחד עם ילדיהם בפסטיבל המדובר שהצליח לסחוף אליו למעלה מ-60 אלף תושבים (לפי נתוני העירייה) בשלושת ימי פעילותו בחול המועד סוכות. ולא, לא הופיעו שם אייל גולן או עומר אדם, אלא אמני קרקס רחוב אנונימיים.
למי שהתגורר במערה בימים האחרונים ולא מבין על מה אנחנו מדברים, נעשה סדר. בשבוע שעבר, בין הימים שלישי עד חמישי, התקיים כאן בעיר, אחד הפסטיבלים המרהיבים שנערכו עד היום בישראל. אם בחולון זוהי העדלאידע המסורתית, ברחובות פסטיבל המדע ובאילת הספורטיאדה, הרי שמודיעין הולכת לנכס לעצמה את תואר "עיר הקרקס", לאחר שאירחה לראשונה בהיסטוריה את הפסטיבל המדובר בהצלחה גדולה.
בלי מכוניות
העובדה ש"קרקס הרחוב" הגיע לעיר, הורגשה על ידי תושביה של מודיעין רבתי מדי ערב במהלך קיום הפסטיבל, וזאת על ידי הפקקים הרבים שגדשו את העיר. אם חשקה נפשכם לעבור ברחובות עמק דותן או ברחובות הסמוכים לעמק החולה, יכולתם למצוא את עצמכם בפקקים אדירים. כתבכם הנאמן שחשב להגיע לפסטיבל עם רכבו, נתקע בפקק תנועה אימתני במשך שעה שלמה, רק כי ביקש לחצות את רחוב עמק דותן.
אבל נעזוב אתכם מהתכונה הישראלית הנרכשת עם השנים, הקוטריות, ונעבור לדבר האמיתי. הקרקס השתרע מהיכל התרבות עד אזור פארק הדגים. כל האזור היה מתוחם, נטול מכוניות ובו הציגו במוקדים רבים הופעות קרקס שונות בחינם. ההורים והילדים הסתובבו בניחותא בין הופעה להופעה. ריבוי המוקדים הוריד את לחץ האנשים מסביב לכל הופעה.
את הביקור שלי בפסטיבל אני מתחיל ברחבה הסמוכה להיכל התרבות המקומי, בה מתקיימים בדרך כלל ירידים למכירת ספרים ואומנות.
ברחבה הראשונה, הוקם מתקן מיוחד מטראסים (גשרי תאורה מרובעים), שממנו השתלשלו כלפי מטה חבלים עבים. בעזרת החבלים, שני לוליאנים: לוליאן ולוליאנית, קשרו את החבלים בצורות שונות, טיפסו עליהם והחלו במופע אקרובטיקה מרהיב במיוחד שנקרא "העכביש", לצלילי המוזיקה שבקעה ממערכת ההגברה במקום.
הלוליאנים ריחפו באוויר, התחבקו האחד עם השנייה בצורות שונות וטיפסו האחד על השנייה תוך כדי המופע. הילדים, חד משמעית, נותרו פעורי פה. היו גם כמה ילדות קטנות שהעדיפו לעצום עיניים בחלק מהקטעים, כי הם היו כבר "יותר מדי מפחידים", עבורן. מה שהלהיב במיוחד את הקהל, הייתה העובדה ששני הלוליאנים הצליחו להתחבר האחד לשנייה בצורה כל כך מושלמת, כמו שני פרחים שמתחברים בטבע, בהתאם לרוח שמסביב.
קרקס נטול בעלי חיים
הרחבה השנייה, הוקמה על הצומת המחבר בין הרחובות עמק דותן ועמק יזרעאל. בעזרת מוטות ברזל מחוברים ובעזרת מתנדבים מן הקהל, הצליחו האקורבטיים של קרקס "און אנד אוף", לבצע פעלולים מרהיבים בגובה רב, תוך כדי הצחקת הילדים בקהל, שלא הפסיקו להתגלגל מצחוק.
על "און אנד אוף", אחראים שני הלוליאנים: ביאנקה וארן. שניהם בני זוג למופעים: "אני מאוסטרליה וארן מכפר יונה", מספרת לי ביאנקה שמתכוננת למופע, וניתן להבחין זאת בעזרת פנייה שמנסים לשדר רגיעה לפני המופע שיכול בהחלט לסכן את חייה בכל פעם מחדש.
לדבריה, הם הספיקו כבר להופיע מסביב לעולם: "הופענו עד היום בארצות רבות באירופה ביניהן סקוטלנד, אוסטריה, גרמניה ושוויץ", מספרת ביאנקה ומציינת כי לדעתה, הדבר החיובי בפסטיבל רחוב, זו העובדה שהוא פתוח ונגיש לכולם, וכל מי שיכול תורם מכיסו סכום קטן לאמנים, רק אם נהנה מהמופע. בנוסף, היא אוהבת מאוד את הרעיון שבפסטיבל קרקס הרחוב, לא מעורבים בעלי חיים כפי שהיה נהוג בקרקסים שונים ברחבי ישראל עד לא מזמן.
ממעלה אדומים למודיעין
הרחבה השלישית שהגעתי אליה מוקמה בפארק הדגים, הפארק שמשתרע למרגלות רחוב עמק יזרעאל. ברחבה העליונה של הפארק, הוקמה בימת אקרובטיקה מרשימה שהשתתפו בה לא רק לוליאנים מקצועיים, אלא גם ילדות הסטודיו לאקרובטיקה של ענבל מאיו ממודיעין: "השילוב בין נערות העיר לפסטיבל היה בהחלט מוצלח", מספרת דקלה לוי, תושבת העיר שהגיעה לפסטיבל יחד עם שתי בנותיה: "זה מרשים איך שהם מבצעים את כל התנועות באוויר, בלי לפחד מנפילה מגובה רב".
תוך כדי המופע, אני פוגש במשפחה רחבת ידיים, משפחת אוחנה ממעלה אדומים, שהגיעה למודיעין במיוחד כדי לחזות בפסטיבל המדובר: "זה אירוע מרשים ומיוחד", מספר לי אב המשפחה נפתלי אוחנה, ששמע על האירוע בזכות רכבת התרבות במעלה אדומים: "הגענו כל הדורות, סבתא, ההורים והנכדים. כולם התלהבו מהבמות הרבות שיש בכל מקום. הבאנו אפילו את המשפחה גם מגבעת זאב", הוא מספר.
רן אמיר, תושב מודיעין שהגיע לפסטיבל יחד עם שלושת ילדיו התפעל בעיקר ממופעי האש שהתקיימו על אחת הבימות בפארק: "לדעתי פסטיבל קרקס רחוב עדיף על הקרקס הסגור והרגיל. יש פה הרבה יותר מייצגים והרבה יותר מה לראות, וזה גם בחינם". בחינם, הוא התכוון, למייצגים, אבל אל תדאגו, מההורים לא נחסכה ההוצאה הכספית לעשרות הדוכנים שהונחו מכל עבר בפסטיבל וכללו שיערות סבתא, פופקורן, נקניקיות, פיצות שתייה ועוד.
אחת מתחנות האטרקציה שהוקמו במקום לילדים, הייתה תחנת ציורי הגוף, בה ציירו אמנים שמתמחים בציורי גוף, על ידיהם ורגליהם של ילדי העיר שלל ציורים מרהיבים, בעלות של עשרים שקלים לציור: "זה הרבה יותר מגניב מסתם קעקוע בצבע שחור", מספרת לי שירה פנחס בת ה-8, תלמידת בית הספר עידנים.
"מציירים קישוטים בעזרת צבעי גוף וזה יפה מאוד", היא מציינת בחיוך. לדברי האמנית שציירה את הציורים, הציורים מחזיקים בערך 24 שעות על הגוף, בתנאי כמובן שלא מתקלחים אחרי הציור על הגוף ולא חושפים את הציור למים.
אולי נעבור למודיעין?
התחנה הבאה שאני חולף על פניה היא בימת מופעים עליה עומד ליצן רחוב מצחיק במיוחד שמצליח להחזיק את עשרות הילדים שיושבים מולו בריכוז מושלם. זאת תוך כדי ביצוע פעלולים מצחיקים שכוללים כדורים ושאר אביזרים שמצליחים להצחיק את הילדים בלי הפסקה.
אבל הצליל שבקע מרחבת האמפי של תיכון עירוני ב’, היה הרבה יותר עוצמתי. זיהיתי את שיריה של להקת הרוק הבריטית המצליחה, Muze, מתנגנים להם בצורה שהכריחה אותי ללכת אחרי הצליל. האמפי שיכול להכיל אלפיים מקומות ישיבה לערך, היה מלא עד אפס מקום. על הבימה עלו מתופף, די ג’י ואקרובטיים שביצעו פעלולים לפי המוזיקה של הלהקה האהובה עליי.
שרון שטרית, תושבת תל אביב, שהגיעה לפסטיבל על שני ילדיה, סיפרה שהילדים כל כך נהנו מהמופע, שהם אפילו ביקשו ממנה לעבור למודיעין: "התפלאתי לשמוע כזה דבר מהילדים שלי, שחיים ונושמים את תל אביב. הגענו לכאן במיוחד כדי לצפות בפסטיבל, ובהחלט נשארנו פעורי פה".
לקינוח, בלון ענק בשמיים
אבל גולת הכותרת מבחינתי הייתה הלוליאנית שריחפה בשמיים. כן בדיוק, כך זה היה. הלוליאנית התחברה לבלון הליום ענקי, כששני בריונים נקשרים משני צדדי הבלון ומאבטחים את הלוליאנית שחס וחלילה, לא תעוף לשמיים. לאחר מכן, משחרר הבריון השלישי את הלוליאנית מהקרקע, ובתוך שניות אחדות היא מאמירה לגובה של עשרים מטרים מעל האדמה. תוך כדי, הלוליאנית ירדה אל הילדים וההורים והושיטה להם את ידה.
בהחלט, מדובר במיצג מרשים שהתקיים כל שעה עגולה, והצליח לאסוף את כל באי הפסטיבל סביב אותה הלוליאנית, שיש לה כנראה, אומץ רב.
לשאלתנו, איך הוא הצליח לדאוג שגשם לא ירד במהלך הפסטיבל הוא ענה בחצי חיוך: "יש לי דיבור עם אלוהים". מפסטיבל הקרקס ממשיך שמידט להכנות לקראת פסטיבל צלילי סתיו, במסגרתו יוקמו במות בכל רחבי העיר עליהן יופיעו אמנים מוזיקליים, שחלקם הגדול תושבי העיר
