מעצבת תכשיטים, נטע ליבנה - כל הארץ

שלום שלי,

אנחנו רגילים לחשוב על תכשיט כעל פריט שמשלים את המראה שלנו. משהו שאנחנו בוחרים בגלל הצבע, החומר, האבן או הצורה. אבל לפעמים הבחירה בתכשיט היא הרבה יותר עמוקה.

לפעמים אנחנו בוחרים תכשיט שמרגיש כמו מי שאנחנו כבר, ולפעמים אנחנו נמשכים דווקא לתכשיט שמסמל את מי שאנחנו מבקשים להיות.

וזו שאלה שמעסיקה אותי כמעצבת:
האם תכשיט נועד לחזק תכונה שכבר קיימת בנו, או להזכיר לנו איכות שאנחנו רוצים להכניס יותר לחיינו?

התשובה שלי היא: גם וגם.

התכשיט כמראה – לחזק את מה שכבר קיים

יש תכשיטים שאנחנו עונדים ומיד מרגישים: זה אני.

אישה עם נוכחות חזקה יכולה להימשך לתכשיט גדול ובולט. מישהי שמרגישה מחוברת לרכות ולנשיות עשויה לבחור בפנינים, בקווים עגולים או בצורות זורמות. אחרת תבחר דווקא בגיאומטריה, במתכת ובצורות חדות שמבטאות עבורה עוצמה ועצמאות.

במקרים כאלה התכשיט אינו מנסה לשנות אותנו. הוא נותן צורה חיצונית למשהו שכבר קיים בתוכנו.

הוא הופך לסוג של מראה.

אני יכולה להיות חזקה גם בלי לענוד תכשיט שמסמל עוצמה, אבל כשאני בוחרת לענוד אותו, אני מצהירה – קודם כול בפני עצמי:
זאת אני. אני מכירה באיכות הזאת שקיימת בי.

התכשיט כתזכורת – לאן אני רוצה ללכת?

אבל לפעמים קורה בדיוק ההפך.

אנחנו נמשכים לסמל, לצבע, לאבן או למילה שמייצגים משהו שאנחנו דווקא זקוקים לו עכשיו.

בתקופה סוערת אנחנו עשויים לחפש רוגע. בתקופה של שינוי – אומץ. ברגע של סגירות – פתיחת לב. בתקופה של ספק – אמונה בעצמנו.

במסורות שונות מיוחסות לאבנים משמעויות סמליות: אמטיסט מזוהה עם שלווה ובהירות, רוז קוורץ עם אהבה ורכות, ועין הנמר עם ביטחון ועוצמה. בין אם אנחנו מתחברים למשמעויות האנרגטיות המיוחסות לאבנים ובין אם אנחנו רואים בהן בעיקר סמלים, עצם הבחירה יכולה לקבל משמעות אישית.

וכאן התכשיט יכול להפוך לעוגן של כוונה.

אנחנו עונדים אותו על הגוף, נוגעים בו במהלך היום, רואים אותו במראה – ובכל פעם הוא יכול להזכיר לנו את הכוונה שבחרנו.

לנשום.
לסמוך.
לאהוב.
להעז.
לזכור מי אני.

ואולי מה שחסר לנו כבר נמצא בתוכנו?

וזו בעיניי הנקודה המעניינת ביותר.

אולי החלוקה בין "לחזק את הקיים" לבין "למשוך את החסר" אינה באמת מוחלטת.

כי כשאישה בוחרת תכשיט שמסמל אומץ – האם באמת חסר בה אומץ?
או שאולי האומץ כבר נמצא שם והיא רק זקוקה לתזכורת כדי לפגוש אותו?

כשאנחנו בוחרים סמל של אהבה, האם אנחנו מבקשים להביא אהבה מבחוץ – או לפתוח בתוכנו מקום לאהבה שכבר קיימת?

אולי תכשיט אינו "נותן" לנו כוח, אהבה או ביטחון. אולי הוא פשוט עוזר לנו להפנות את תשומת הלב שלנו אליהם.

וזה בעיניי אחד הדברים היפים בתכשיט בעל משמעות: הוא נמצא בדיוק על הגבול שבין החומר לבין הרגש.

הוא חפץ שאפשר לגעת בו, אבל הסיפור שאנחנו מעניקים לו הוא בלתי נראה.

אז איך בוחרים תכשיט?

אולי בפעם הבאה שאת עומדת מול תכשיט שמושך אותך, לפני שאת שואלת "האם הוא מתאים לבגד שלי?", כדאי לעצור לרגע ולשאול:

מה משך אותי דווקא אליו?

האם הוא מבטא משהו שאני אוהבת בעצמי?
האם הוא מסמל איכות שאני רוצה לחזק?
האם הוא מזכיר לי אדם, תקופה או חלום?
האם הוא מייצג משהו שאני רוצה להכניס יותר לחיי?

אין תשובה נכונה.

יש תכשיטים שאנחנו בוחרים כדי לחגוג את מי שאנחנו, ויש תכשיטים שאנחנו בוחרים כדי ללוות את מי שאנחנו הופכים להיות.

ואולי התכשיטים המשמעותיים ביותר עושים את שני הדברים יחד.

הם אינם צריכים לשנות אותנו בכוחות עצמם.
הם יכולים להיות סימן קטן שאנחנו נושאים איתנו – תזכורת לכוונה, לזיכרון, לחלום או לאיכות שאנחנו מבקשים לתת לה יותר מקום.

כי לפעמים תכשיט הוא לא רק משהו שאנחנו עונדים.

הוא סיפור שאנחנו בוחרים לשאת על הגוף.

בברכה,
נטע ליבנה.

0523764737