ביבס : לקזז שכר גם לרבני העיר אם לא ידפיסו כרטיס נוכחות
האנרכיה והחגיגות במחלקה לשרותי דת במודיעין, הוסתרו היטב עד שמבקר העירייה הגיע וחשף מה שרבים פחדו לגעת, כי למה להתעסק עם הקדוש ברוך. לקרוא ולא להאמין, מה ”אנשי הדת” מרשים לעצמם לעשות תחת הניצול הציני של הכבוד שעמך רוחש להם. את הכבוד הזה אפשר ומוכרח להפסיק
בישיבה לא מין המניין של מועצת העיר ביום ד’ האחרון, דנו חברי המועצה בדו"ח המבקר לשנת 2017. היריעה כיסתה כמה נושאים אבל מה שגנב את העיניים, ההצגה והזמן היה הדו"ח על המחלקה לשרותי דת בעיריה, ולא להאמין מה המבקר משה משיח מצא שם, גם בלי עדי מדינה או אף פנס קטן. עד כדי כך ההפקרות חגגה שם.
אז מה היה לנו שם, לפחות עד שנת 2018 במחלקה לשרותי הדת בעיריית מודיעין. ואולי עדיף לשאול מה לא היה שם. עכשיו יש לנו את עמיעד טאוב, מחזיק תיק חדש ונמרץ, שבוודאי יקפיד להמשיך וליישם את המלצות המבקר. ואולי סוף סוף דווקא הוא יביא את הדת למדינה ולא את המדינה לדת.
אז ככה. אין לנו רב אחד כמו בעיר נורמלית כמו בתל אביב שעולה לחולדאי חצי מיליון ₪ לפחות, כן יש לנו במודיעין הקטנה 2 רבנים ראשיים. זה מחיר תיכמוני הפוליטיקה החרדית הארצית, כמו אי קיום ההחלטה ההיסטורית אחרי לכתו של הרב לאו, לערוך בחירות לבחירת רב עירוני אחד. חיים ביבס היה שמח להסתפק ברב אחד, אבל חברי הכנסת החרדים, ספרדים כאשכנזים, לא יתנו לראש העיר את המתנה הזו ככה סתם, ועכשיו המשחק הוא על זמן. מה ישיג את מי, הלחצים של מקורבי הרב ציקוטאי לבחירות, שקרוב לודאי ישלחו את הרב אלחרר הביתה וישאירו אותנו עם המצב האידיאלי והבלתי יאמן של רב ראשי אחד, או חזרתו (יש הטוענים המתוכננת) למודיעין של הרב הראשי לישראל האשכנזי שינציח את המצב הרע של 2 רבנים עד שיבוא משיח בן דוד, ועם תיכמוני הפוליטיקאים החרדים, אולי גם אחרי...
אז יש לנו 2 רבני עיר, שאחד מהם, הרב ציקוטאי נחשב על פי שכרו כרב רובע בלבד, (תבע את העיריה בגין כך והפסיד), אבל בפועל ובשטח ובמוצהר הוא לכאורה חולק שווה בשווה הכל עם הרב אלחרר. אבל רק לכאורה כי בפועל, שני הרבנים אינם מכירים זה בזה ואף כופרים זה בסמכותו של זה: "תהום פעורה", כותב המבקר בדו"ח שנדון בישיבת המועצה, "בין 2 הרבנים הפוגעת אנושות משמעותית בתפקוד מחלקת הדת. לבקשת המשתמשים במחלקה, משרד הדתות יצר הפרדה בתוכנה המשותפת, ניתנו סיסמאות שונות כך ששני הרבנים לא יוכלו לקרוא מה קורה אצל הרב השני". חזרו בעצם לימים שלפני האיחוד.
המבקר נמנע מלפרט מפאת כבודם מה שני הרבנים אמרו זה על זה, אבל גם מה שנכתב חמור דיו.: כל רב מפקפק בהכשרתו של הרב השני, שניהם היו עסוקים באיסוף חומר זה על זה, חומר שיוכיח כמה השני לא מתפקד, מפר את הכללים וחסר יכולת.
האווירה במחלקה, אומר הדו"ח, עכורה, חוסר אמון שורר בין העובדים וכל מה שנאמר שם קוטלג כהבעת תמיכה בצד זה או אחר. לפיכך עובדים נמנעו מלשוחח ביניהם כדי לא להיחשף, ערכו את כל הפגישות מחוץ למשרד.
וזו רק ההתחלה
למי שאינו יודע, ראש העיר רענן את זכרונו במהלך הישיבה, מעמדם של שני הרבנים הינו בעצם כמו כל עובד עירייה (כי אין לנו לשכת רבנות וברוך ה’ וביבס שאין) ולכן היה עליהם לתפקד כמו כל עובד בכיר אחר, להדפיס שעון בכניסה וביציאה ולשבת במשרדים שהוקצו להם. אלא ששני הרבנים שיהיו בריאים, חשבו שזו "רק המלצה: הרבנים אינם נוכחים במשרדיהם ולכל אחד יש במקום לכאורה את נציגיו. בפועל המצב היה שמנהל המחלקה ומנהלת הלשכה (ממחנה הרב ציקוטאי) הם שהשיבו לפניות התושבים.
ועוד פנינים מדו"ח המבקר:
1.עוזר הרב לא מחתים כרטיס ואינו נוכח בשעות העבודה במשרד.
- כנ"ל מפקח בית העלמין.
- אב הבית של המחלקה אינו מתאים לתפקיד וכישוריו לא תואמים את הנדרש מתפקידו.
- הגדרות התפקידים במחלקה לא היו נהירים לעובדים עצמם ( היכן מנהל המחלקה בסיפור).
- תיקון ליקויים במקוואות לוקה בחסר.
- המקווה ברעות: מיעוט בלבד מגיע לשם, אבל לא רק שלא נסגר, אלא גם המשיך לשאוב תקציבים שמנים: שכר בלניות, מים, חשמל ועוד... שלא לדבר שאיחוד מקוואות המבנה יכל היה להיות מנוצל לצרכים יותר אמיתיים למען הציבור הרחב.
- בניגוד חמור לנוהלים, היה מקרה בו עובדי המחלקה הפנו זוג שיפתח תיק אצל רב מסוים (ולא השאירו זאת לבחירת בני הזוג) . מנהל המחלקה, כך מומלץ, יזומן לברור אצל המנכ"ל.
- המחלקה חרגה בתקציבה בסעיף עבודות קבלניות. לא ניתן הסבר לחריגות שונות. 10. לא הקפידו במקום על איסור עישון במקומות ציבוריים.
בהמשך פירט המבקר שורה של המלצות בנושאים שונים שאמורים להסדיר את עבודת המחלקה כגון: הגעת הרבנים, עוזריהם וכו.. למשרדיהם, חובת הדפסת כרטיס עבודה, והמנכ"ל יטפל במקביל באנרכיה שנוצרה בעבודת הרבנים זה מול זה.
לסיכום, המצב רע עד רע מאוד. לגבי המקווה ברעות, הוחלט שהמנכ"ל יבחן את המשך פעילותו של המקווה, תיבדק כשירותו של אב הבית ועוד אי אלו החלטות שעל תוצאותם נדע בוודאי בדו"ח הבא.
במהלך הדיון בישיבת המועצה, רגז ראש העיר מאוד לשמע תוכן הדו"ח ובשלב מסוים כשהוא מביט לעבר אנשי משאבי אנוש: הודיע בהחלטיות: הרבנים הם כמנו כל עובד בכיר אחר, וחייבים להדפיס כרטיס נוכחות. מי שלא מדפיס, אני דורש בלי חוכמות לקזז בשכרו!
הכל בדו"ח אפשר לתקן, למעט דבר אחד, לסגור תהום עמוקה בין 2 רבנים שחושבים שדינה דמלכותא לא מחייבת אותם אלא רק האגו והאינטרס וכמובן בפטרונים שם בירושלים. עובדה, אפילו פתחו לנו במודיעין (לפני כ 15 שנה) בחסות הרב דרוקמן ונכבדי חרדים הנגועים בדחיית כל דין אזרחי ממלכתי, בית משפט אזרחי (לענינים כספיים) המקבל פסקי דין על פי דין תורה, וחורג מהמנדט שלו. אבל זה כבר שייך לכתבה נפרדת.
תגובת יו"ר מודיעין חופשית כפי שנכתבה במכתב שהפנה לראש העיר: "לא נפלתי מהכיסא כשקראתי את הפרק הזה. קיימת תחושה של "לית דין ולית דיין" ו"איש הישר העיניו יעשה". בדו"ח מככבים שמות ידועים ופחות ידועים. מח’ שירותי הדת היא מחלקה חשובה, לא רק לציבור הדתי, אלא לכל תושבי העיר, מכיוון שהמחלקה מטפלת בנישואין, בקבורה, ובנושאים אחרים. כל עובדי המח’, ואני מדגיש כל עובדי המח’, ללא קשר למעמדם, חייבים לפעול עפ"י החוק ותקנות העירייה – נוכחות, כרטיסי שעון וכו’".
את תגובת הרבנים לא היה ניתן להשיג עד מועד העלאת המאמר.
