גרדום היתומים – ביקורת על ספר הביכורים של ניר שטראוס
לא מזמן הגיע אלי ספר ביכוריו של ניר שטראוס. ניר הינו משורר, שחקן ויוצר בעל תואר ראשון בבימוי ובהוראת תיאטרון. להמשך קריאה - כנסו...
גרדום היתומים - ניר שטראוס
ביקורת מאת: יעל רן
לא מזמן הגיע אלי ספר ביכוריו של ניר שטראוס. ניר הינו משורר, שחקן ויוצר בעל תואר ראשון בבימוי ובהוראת תיאטרון. מקריאת כותרתו של הספר- "גרדום היתומים", מבין הקורא שהתמה המרכזית שלו תעסוק בשירי אובדן. אישוש מחשבה זו, מתבסס כבר בקריאת השיר הראשון בו מתאר הדובר את התמודדותו עם מות אמו באופן כרונולוגי שנה אחר שנה מיום לכתה. הוא אינו מנסה לייפות את הצער, אלא מתאר אותו בדיוק כפי שנחווה. משיר לשיר הולך ומתגלה עומק תהום הכאב, בעודו ילד קטן שנותר יתום ללא אם מגוננת. כך למשל בשירו "בשבילך, אימא" בו מתאר את תחושת ההשפלה מול שאר ילדי הגן ואת העדר היד האימהית המגוננת מפניהם. ("אמא, הילדים בגן צחקו על הבית/ אמרו שזה מפחיד / השפילו אותי/ איפה את?"). תחושה זו מודגשת גם בתיאורי הטבע בהם מוצג הגשם כסימבול לעצב ולקשיי החיים, שאין מי שיחוס מפני קיפאונם ("הם נרטבים ומשחקים,/ורק לילד הזה אין מטריה").
הקורא נותר במתח עד למחצית הספר, שם נחשפת לראשונה סיבת מותה של האם בשירו "הקדשה לזר הפרחים" ("אני אוהב אותך מגיל קטן, חבל שלקח אותך הסרטן"). בהמשך, מוצגת ההתמודדות לאחר השבר שמועצמת בימים ספציפיים כמו יום האם ("רק אני שיקרתי./ "לא עשיתי משהו מיוחד", אמרתי./ "אצלנו בבית/ כל יום הוא יום האם").
הצורך להמשיך הלאה ולבנות את מקומו מול עצמו והעולם, נדרש מחדש בבגרותו ("ויש יום לידה ויש יום מיתה / ויש יום נישואים שכבר לא חגיגה./ כל שנה. / ויש ימי הולדת יתומים / וחיפוש מתמיד אחר אני / שמתקיים בלעדיך"). אך צורך זה בהמשכיות אינו יכול להתממש בימי האזכרה, ואף לא ברגעי השגרה ("מה אני עושה עכשיו עם חשבון הגז?/ כתוב גם עליו:/ שלך."). האובדן ניכר בכל, ונוכח גם בשעות השמחה ואין מנוס מפניו (""הבוקר התקשרתי לאמא / לבשר שאחותי הקטנה ילדה לראשונה./ על הקו סבתא לא השיבה/ ועדיין הייתה שמחה / ושתיקה / ודמעה / ודוד / ולידה של אם / ללא אימה").
כמו בכל התמודדות פסיכולוגית, במצב של טראומה נדרש הדובר לשוב לעבר, על מנת לעכל את הזכרונות הצורבים ולאפשר לעצמו פתח לחיים לחדשים. רק כך מתאפשרת התבוננות אל עבר העתיד במבט של הפנמה ("מביטים מטה על אבן שיש קרה / ואני שואף למעלה"). הוא גם זה שמאפשר לו לפתוח את הצוהר לאהבה זוגית ("ילד עוזב את הוריו לחבר או חברה / להחליף אהבה באהבה/ אחרי שנים שלא מצא/ לרגע אחד שוכח/ היא שם גם כשהיא איננה"). ובסופו של דבר, להפנים שהקשר לאימו יימשך מעבר לגבולות הזמן הקיים במשך כל ימות חייו ("לא סיימנו רע / לא סיימנו").
בשפה פיגורטיבית ייחודית למשורר נחשף הקורא למסע הנפש בדרכי האובדן. אובדן אותו כולנו נחווה בשלב זה או אחר בחיינו ובו אנו ממעטים להעסיק את מחשבנו מפאת פחד כמו גם עקב שגרת החיים הסוחפת. על מנת לעבד את הרגשות המובעים בשירים, להעלותם על הכתב ולתארם בצורה ישירה באמצעות דקויות החיים, בשעות שגרה והספד נדרש אומץ רב, ועל כן אני מעריכה מאוד את המשורר שספרו השאיר עלי רושם עז. אין לי צל של ספק שאף יד המעלעלת בספר שירים זה לא תשאר רפויה, וזו תרצה להישלח ולנחם, ולו במעט, את כאב הפרידה.
בתמונה המצורפת - שיר מתוך הספר (עמ’ 20):
לקריאת ביקורות על ספרי שירה נוספים לחצו על הלינק: עט לשירה - יעל רן
עע.jpg)
