האם חוק הבוררות וחוק הגישור מהווים אלטרנטיבה להליך המשפטי
הכותבת הינה שמרית אלישע מראשון לציון, מומחית בטיפול זוגי ומשפחתי, יעוץ ומנטורינג. החוק הישראלי עיגן בחקיקה את הגישור והבוררות כאלטרנטיבות המאפשרות לבעלי הדין לעצב את התוצאה ואת תהליך השגתה.
להגיע לפתרון יצירתי, ללא עינויי דין ובחיסכון קריטי של זמן, כסף,מחיר רגשי, פסיכולוגי וחברתי. וללא הפומביות המתלווה להליכים המתנהלים בתוך כתלי בית המשפט
הפריבילגיה להתרחק מעיניים זרות,לרבות בעלי עניין פרטיים וציבוריים, האוספים מידע מפסקי דין. היא אחד היתרונות הבולטים במנגנונים אלו.
גישור, בוררות וגישבור הם כלים פנטסטיים אלטרנטיביים המקנים לצדדים את המנדט. להיות אדוני ההליך. לפטור את הדיונים מהפרוצדורות הנוקשות (והלא בהכרח מובילות לצדק ) של הDNA המאפיין את מערכת המשפט.
המעורבות של עורכי הדין, הכפיפות לסדרי הדין ולדיני הראיות, מעמיסה על הסכסוך. סרח עודף וכופה לא אחת את האמצעי כמטרה.
הצדדים "מטפסים" על עצים גבוהים ומתקשים לרדת מהם.
לאור העובדה, שבמשפחה מתקיימת מערכת יחסים מתמשכת , פסק הדין, המתאפיין בסמכות "לחתוך בבשר החי" אינו מהווה פתרון אולטימטיבי. הוא קר, מנוכר, ולעתים רבות,בשל כורח הנסיבות, הוא מהווה ברירת מחדל ,שמכתיבים סדרי הדין ודיני הראיות הנוקשים והיבשים.
לא בכדי, הסמיך המחוקק בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984 את כל בתי המשפט להעביר לבוררות עניין אזרחי שבפניו, בהסכמת בעלי הדין.
ואכן, לא מעט שופטים ממליצים בחום, להימנע מעגמת הנפש המתלווה לזירת ההתגוששות של הערכאות השיפוטיות ולמצוא פתרונות מחוץ לכתלי בית המשפט.
לא בכדי, לא מעט שופטים בדימוס מפתחים קריירה שנייה כבוררים וכמגשרים.
תובנה של קברניטי ונושאי דגל החוק שניצחו על תהליכים ומבינים את היתרונות אל מול החסרונות של הערכאות השיפוטיות.
עע.jpg)
