”רוח גבית לשחרר עוד שירים למרחב הציבורי”
המשוררת עידית גילאור מבית חשמונאי הוציאה לאור את הספר ”צמר גפן מתוק” (הוצאת יונה שחורה), שהשירים שבו מציעים לקורא זווית הסתכלות שונה על המציאות ודוחפים אותו להתבוננות עמוקה
המשוררת עידית גילאור הוציאה לאור בימים אלו יצא לאור את ספרה החדש "צמר גפן מתוק" (הוצאת יונה שחורה). הספר בעריכת ד"ר דורי מנור מכיל 81 שירים בנושאים מגוונים – אוניברסליים ואישיים, המציעים לקורא זווית הסתכלות שונה על המציאות ודוחפים אותו להתבוננות עמוקה עד כדי הטלת ספק, אך גם מעוררים בו הזדהות. השירים ברובם המוחלט מחורזים באופן שאינו סימטרי, ומבטאים בכך את סגנון הכתיבה הייחודי של גילאור המשלב בין שירה מודרנית לשירה קלאסית.
גילאור: "מגיל צעיר מאוד אני כותבת שירים. חלקם עברו שדרוגים עם השנים וחלקם נגנזו לחלוטין. עד לפני כמה שנים ייעדתי את רוב השירים שלי להלחנה, ובתקופות מסוימות היו לי ניסיונות לשיתופי פעולה עם זמרים מסוימים, חלקם מוכרים מאוד, שלצערי לא צלחו. בשנים האחרונות אני עובדת עם זמרת ויוצרת מוכשרת בשם טימור שהפכה לבת בית אצלי ולחברה קרובה מאוד. כתבנו יחד שיר בשם ’אור אינסוף’ לזכרו של לוחם גולני אורי כרמי ז"ל, שנפל בשבעה באוקטובר. השיר יצא בדיוק לפני שנה והייתה לנו זכות גדולה לקחת חלק קטן בהנצחה של אורי ולהעניק נחמה למשפחתו ולמשפחת השכול. בקרוב ייצאו לאור שירים נוספים שלנו".
עידית גילאור, בת 52, נשואה לאורון ואמא לאדיר (27), רעות (24) ותאיר (19). מתגוררת בבית חשמונאי. היא סופרת, משוררת ולשונאית, חברת אקו"ם. עצמאית, בעלת אתר לכתיבת נאומים, ניסוחי טקסטים וברכות מזה 17 שנה. היא מנחת סדנאות כתיבה במועצה האזורית גזר ומעבירה הרצאות בנושא השפה העברית על גלגולי מילים וביטויי לשון ועל הקשר בין העברית לשפות אחרות.
היא מופיעה בערבי ספוקן וורד כמשתתפת וכמנחה, ושיריה התפרסמו במספר כתבי עת ובאסופות שונות. במקביל היא כותבת ויוצרת גם בערוץ של שירה ופואטיקה. "זאת כתיבה אחרת, משוחררת יותר מצד אחד אבל מנגד מחייבת יותר מבחינת העומק והרובד הלשוני. ככל שאני מתבגרת אני מרגישה שאני משתפרת בכתיבה הפואטית שלי ומתמקצעת. לפני שנה וחצי בערך התחלתי לעקוב אחרי פרסומים של קולות קוראים ולשלוח שירים, ולשמחתי כמה שירים שלי זכו להכרה והתפרסמו בבמות מכובדות", אומרת גילאור.
ספרי על התגובות ברשת לשירייך.
במקביל למענה שלי לקולות הקוראים, התחלתי בשנה וחצי האחרונות לפרסם טקסטים שלי ב’משוררי הרשת’. מהרגע הראשון חוויתי פירגון לא מובן מאליו של הקהל. הטקסט המשמעותי שזכה לחשיפה ויראלית היה שיר סאטירי שכתבתי על התצפיתניות. הלבשתי מילים חדשות לשיר ’בשמלה אדומה’ של רותי ספרוני וקראתי לו ’במדים ירוקים’. דיברתי שם על הגנרלים והשושואיסטים שעמדו חיוורי פנים ולא נתנו תשובה וסיימתי ב’עמדו חיווי פנים ועוד יתנו תשובה’. זה נגע בבטן הרכה של הרבה אנשים. הטקסט הגיע ללמעלה מ-1,500 שיתופים וזכה לתגובות רבות. אפילו רותי ספרוני בעצמה שיתפה אותו והוא הגיע גם להורי התצפיתניות, שחלקם הודו לי בהודעות פרטיות".
איך התמיכה שקיבלת עודדה אותך להוציא לאור את הספר?
"אין ספק שאהדת הקהל הייתה חשובה לי. דרך התגובות ברשת הרגשתי שהטקסטים שלי נגעו באנשים. זה נתן לי את הדחיפה ואת הרוח הגבית לשחרר עוד שירים למרחב הציבורי. לאומץ שלי להוציא ספר יש בלי ספק קשר להחלמה שלי בסרטן השחלות לפני מספר שנים. הרופאים הכינו אותי לגרוע מכל ועברתי שני ניתוחים. רק אחרי הביופסיה בניתוח השני הבינו הרופאים למזלי שלא היו גרורות. קיבלתי את חיי בחזרה וזה השפיע על הצורך להגשים, לממש ולהספיק כל מה שאפשר".
לסיום היא מודה על העבודה עם דורי מנור ועם אלי יונה מהוצאת "יונה שחורה". "עצם העובדה שדורי ליווה את הכתיבה שלי אינה מובנת מאליה, או במילותיה של חברתי הטובה שהיא דוקטורנטית לספרות: ’כשדורי מנור עורך לך את הספר זה כמו להגיד ששלמה ארצי מפיק לך אלבום’. למדתי ממנו המון ואין לי אלא להודות לו על כל עצה וכל תיקון. היה תענוג להתנהל מול אלי יונה, שלקח את הספר כפרויקט והטיס את התהליך במהירות מעוררת השתאות, אבל לרגע לא על חשבון האיכות. הוא שיתף אותי בלבטים ונתן לי להרגיש שאנו שותפים שווים לעשייה".
עע.jpg)
