”אם היית מוצאת מעטפה שעליה כתוב בכתב ידו של בעלך, לפתוח רק במקרה של מותי. האם היית פותחת?” כך נפתח ספר הפרוזה של ליאן מוריארטי, ומרגע קריאת שורות אלו, לא ניתן להורידו מהידיים...
מאז ומעולם אהבתי סיפורים שמספרים את עלילתם של מספר דמויות במקביל ומצליחים לשזור ביניהם. דוגמא מופתית לכך היא ספרה של ליאן מוריארטי הנקרא "סודו של הבעל".
הספר נפתח בתיאור סיפורה המוכר של "תיבת פנדורה", ומוליך את הקורא אל עלילה בעלת שלוש דמויות מפתח, אשר כל אחת מהן חווה טלטלה שמסיטה את חייה מדרך השגרה. טלטלה זו מבוססת על סוד שלא היה נודע, ומרגע הגילוי נפתחת "תיבת שרצים" שאין דרך לסגורה.
ליאן שומרת על שפה ספרותית גבוהה אך גם נגישה לכל קורא, דבר שמאפשר קריאה זורמת. כמו כן, המתח שהיא יוצרת בין אפיזודה לאפיזודה מוביל לרצון לדבוק בקריאת הספר, ללא מרווחים, עד סופו. היא משבצת בקטעי הספר משפטים שראוי היה לפתחם לשירה, אשר נצרבים בתודעת הקורא בשל יופים.
אם יש ספרי פרוזה טובים שקראתי בשנים האחרונות הספר הזה הוא ללא ספק אחד מהם, ועל כן אני ממליצה לכולכם עליו בחום.
ואיזה ספר טוב אתם קראתם לאחרונה?