עוזבים את העיר
עיר חדשה אמורה מטבעה לקלוט את מי שמקווה לפתוח דף חדש או להתקדם ברמת החיים. אז איך מודיעין הפכה כל כך מהר לעיר שכמות העוזבים אותה אינה מביישת את כמות הנכנסים אליה? "משחק" קטן בנתוני מרשם התושבים של מודיעין מלמד אותנו שבמקביל לתושבים החדשים שמגיעים למודיעין, רבים מאוד גם נוטשים אותה..
מדי שנה , בסביבות יום העצמאות מפרסמת העירייה את מספר התושבים החדשים שהצטרפו לעיר. אבל מה לגבי אלפי התושבים שהחליטו לעזוב? החלטנו לבדוק.
75,313 תושבים חיו בעיר לפני שנה. 78.973 תושבים חיים בעיר- נכון לאפריל 2011.
לכאורה מדובר בתוספת של 3660 תושבים. מעט או הרבה, את זה נגלה אחרי ניתוח כל הנתונים. בכל אופן, כשמשווים את הנתונים האלו עם נתוני הקליטה המסיבית בבניה החדשה והישנה גם יחד בעיר, משהו לא מסתדר.
בשנת 2010 נולדו,כך על פי נתונים שקיבלנו, 1495 תינוקות, ונפטרו 134. כלומר בחישוב פשוט ראשוני הגיעו לכאורה רק 2299 תושבים חדשים. האם אלה הם כל מי שהגיעו?
בוודאי שלא. מאחר ולעיר נוספו בשנת 2010 עוד 6131 איש. החישובים באשר למספר התושבים נעשו אומנם מאפריל לאפריל ויתר הנתונים מתייחסים לינואר-דצמבר אבל 830 התושבים החדשים שהגיעו מינואר-אפריל 2011 בקיזוז העוזבים מותיר את התמונה פחות או יותר כמות שהיא.
התעלומה אם כן היא, איך נכנסו לעיר 6131 איש ובכל זאת העיר גדלה מהגירה חיצונית בניכוי הלידות והפטירות רק ב 2299 תושב? להיכן נעלמו 3892 תושבים...? והתשובה: מול ההגירה המכובדת קיימת גם עזיבה המתבטאת ב- 63% ממספר הנכנסים. האם זה נורמלי?
בעיר רגילה זהו מצב לא טוב. במודיעין קל וחומר. עם השנים נוצרה תמונה עגומה המשקפת את העובדה המצערת שרבים כבר אינם רואים במודיעין את ביתם. לא קיבלנו את מספר העוזבים את העיר פורמאלית, אך חישוב פשוט של הנתונים שהצגנו מראה פחות או יותר שהעזיבה גדולה.
וכשמשווים את הנתון מול הנכנסים, התמונה מראה שמודיעין כבר לא ממש אטרקטיבית לרבים ובמחיר של 1.4 מיליון שקל לדירה בעיר ניתן למצוא דירה תואמת גם בישובים מערביים יותר. ואם המחיר זהה, אז באמת מדוע שמשפחות שלמות יעתיקו את משכנן הנכחי ויעשו מהפכה בחייהם?
עדיין עיר שינה
גם אשתקד פרסם כותב שורות אלה את נתוני העזיבה וגם אז המספרים היו גדולים. סביר להניח אם כן, שככל שהזמן יחלוף מודיעין תהפוך לעוד עיר- על יתרונותיה וחסרונותיה. האם בעיר נורמאלית צפויים מחירי דירות להיות שפויים יותר? לא בטוח. אבל כל זמן שבגוש דן מדד הבניה יעלה ומחירי הדירות יטפסו לשחקים, מודיעין תישאר אטרקטיבית עבור משפחות בגילאי 35 ומעלה, בעלי השכלה גבוהה, המחפשים איכות חיים וחינוך טוב לילדיהם. ומי העוזבים? כאן להפתעתי או לא להפתעתי מצאתי מגוון סיבות.
זיגי כ’ רעייתו ושני ילדים, הגיעו לעיר מגוש דן בשנת 2001. הם שכרו דירה בשימשוני וחיכו להזדמנות לרכוש דירה בעיר. כוונות לחוד ומציאות לחוד. "נכנסנו כאן לקצב חיים מטורף. בתחילה אשתי לא עבדה ואני נאלצתי לצאת בשעה 6.00 בבוקר להגיע לעבודה ולשוב עם חשיכה. בתחילה שכר הדירה היה סביר אבל כל שנה בעל הבית הקפיץ את המחיר עד שנשברנו וחזרנו ליהוד. גם כאן לא זול, אבל נוספה לנו בריאות נפשית וזה הרבה" מתאר זיגי את הסיבה שהניעה אותם לעזוב.
זוג צעיר אחר שהגיע לפני 3 שנים לעיר עם הרבה אופטימיות, נשבר מהר מאוד: "שנינו נאלצים לצאת כל בוקר לעבודה באזור תל אביב ובקושי ראינו את הבית ואם תוסיף לזה שאין הרבה מה לזוג צעיר תל אביבי לעשות במודיעין הפרובינציאלית, הנה סיבה טובה לחזור ליד ההורים"
"מגזר" בולט בין העוזבים הינם הגברים הגרושים והאימהות החד הוריות. גירושין רבים יש במודיעין מידי שנה. חלק גדול מהאבות שבו לעיר מולדתם כשהם קופצים לכאן לראות את הילדים. אמהות חד הוריות שהתגרשו בעיר הולדתן וברחו לכאן במטרה למצוא מקום טוב לילדים, נאלצו אף הן לעזוב מפאת שכר הדירה המאמיר. לרכוש כאן דירה אין כלל מה לדבר.
מלבד אלה שעזבו בגלל בעיות כלכליות, ניתן למצוא אחרים שמודיעין עבורם פשוט הפכה לעיר שינה: "אנו מתנוונים כאן" אומרת יעל, חלקו הנשי של זוג צעיר שכמעט "השתגע משעמום". ללא רכב ובהעדר תחבורה ציבורית בשבת, נשארה המשפחה בביתה בסופי שבוע ללא אפשרות בילוי עד שהרימו ידיים.
האם ניתן לעצור את התופעה? כנראה חלקית בלבד. כיוון שלא הכול בידי העירייה. כך או כך מעתה אין להתרשם מנתוני ה"צמיחה" של העיר ויש להפנים שאנו לטוב או לרע, הופכים לעיר נורמאלית עם כל המשתמע מכך.
