יום הכיפורים. מורה נבוכים
בויכוח שהיה לי עם בתי, העומדת בקרוב להתגייס לצה"ל, שנושאו: יום הכיפורים הוא חג או מועד? הבנתי שככל הנראה קיים היום פער ידע רב בכל הקשור למהותו ומקומו של היום הזה. אני, כמו בתי וככל הנראה רבים אחרים, לא ממש יודעים על מהות החג. אז פניתי לד"ר יהושבע בנטוב (כן.. האמא) שמזה שנים פותרת לי בעיות מעין אלה. קיבלתי תשובה מספיק פשוטה כדי שאוכל לשתף בה גם אתכם. תקראו ותשכילו. אני..למדתי
שם המועד - יום הכיפורים - ותפקידו בסדר החיים של עם ישראל מופיע בספר ויקרא: "אך בעשור לחודש השביעי הזה, יום כפורים הוא, מקרא קודש יהיה לכם, ועיניתם את נפשותיכם, והקרבתם אשה לה’ וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה’ אלוהיכם" (ויקרא כ"ג כז, כח).
בשלהי בית שני היה כבר יום הכיפורים היום הקדוש ביותר בעם ישראל. בסדר מועד אנו מוצאים את מסכת יומא - (בעברית- ה י ו ם, היינו בהא הידיעה) והיא מתארת את עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים, את ההכנות לעבודה, ומסיימת בהלכות הצום ובכוח הכפרה של אותו יום (פרק שמיני). משמעו: עיקרו של יום הכיפורים הוא בעינוי הנפש שהוא תנאי לכפרת עוונות.
בראש השנה בני האדם נידונים לפני המקום - אבל גזר דין אינו נחתם סופית, אלא ביום הכיפורים. שערי תשובה פתוחים לפני האדם עד תום יום הכיפורים, ועל כן הוא נקרא לכפר על מעשיו, לשוב בתשובה שלמה, לבקש מחילה מקרוביו וממלך עליון, וכפי שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה, משנה ז’; "יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל יחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים".
מהותו של החג והגדרתו מצויים, כאמור, בתורה בספר ויקרא פרקים ט"ז, כ"ג. וכך נאמר בספר ויקרא: "והיתה לכם לחוקת עולם. בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו, האזרח והגר הגר בתוככם. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה’ תטהרו. שבת שבתון היא לכם, ועיניתם את נפשכם, חוקת עולם...והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאותם". משמעו: עיקרו של יום הכיפורים הוא: "תענו את נפשותיכם....כי ביום הזה יכפר עליכם...מכל חטאותיכם", ומשמעו ’עינוי הנפש’ תנאי לכפרת עוונות.
שלוש פעמים חוזר הכתוב ומדגיש את הצירוף - ’חוקת עולם’. הצירוף הזה מופיע בספרי התורה 17 פעמים, רובם בהקשרים הבאים: קרבנות אהרון הכוהן הגדול ובניו במשכן, ויום הכיפורים. ואמנם, יום הכיפורים בתורה קשור קשר אמיץ עם סדר העבודה במקדש. זהו היום היחיד בשנה, בו בא הכוהן הגדול לקודש הקודשים. ביום זה לבש הכוהן הגדול בגדי בד (ולא בגדים הדורים מעוטרים ברימוני זהב וג’), העלה את העולה, והתודה לפני האלהים על חטאיו, על חטאי אחיו הכוהנים והלוויים, ועל חטאי כל בית ישראל.
כיצד נעשה טקס הוידוי? אחרי הגרלת השעירים, אחד שעיר משתלח, והשני הוא השעיר ההולך לשחיטה, הולך הכוהן אצל הפר שלו סומך שתי ידיו עליו ומתוודה: ’וכך היה אומר: אנא השם עויתי, פשעתי, חטאתי לפניך, אני וביתי ובני אהרון עם קדושך. אנא השם, כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים, שעויתי ופשעתי וחטאתי לפניך" (מסכת יומא פרק רביעי).
ראינו, אם כן, שלושה עיקרים המופיעים באתוס ובפרקטיקה של יום הכיפורים: הכפרה, הוידוי והתשובה.
הכפרה והוידוי קשורים עם תורת הכוהנים. כפרה מהבחינה המעשית היא ענין פולחני, הקשור בהקרבת קורבנות. החוטא מבקש כפרה, מביא קורבן סומך ידיו על ראשו ומתוודה. הכוהן שוחט את הקורבן - וזורה את דמו על המזבח. זריקת הדם מכפרת על החטא. הוידוי הוא חלק חשוב בטקס כפרת העוונות. התשובה היא ציווי מוסרי. תשובה משמעה לעשות את הטוב בעיני ה’.
הנביאים הם שקושרים את דרך התשובה עם כפרת עוונות. הנביאים הם אלה אשר שמו את הציווי המוסרי מעל לפרקטיקה הדתית. הם אלה האומרים, שאין טעם לכפרה ללא תשובה. לדעתם המעשה הפולחני הוא חסר ערך בלי המעשה הנפשי החברתי-מוסרי.
צירוף הפן הפולחני-ליתורגי עם הפן המוסרי -חברתי בא לידי ביטוי בצירוף שבין הפרשה הנקראת מהתורה ביום הכיפורים לבין ההפטרה של היום הקדוש. הפרשה הנקראת מהתורה (ויקרא ט"ז) עוסקת בתיאור מעשי הכוהנים, היינו עבודת הכוהן הגדול וקורבן יום הכיפורים. לעומתה ההפטרה (ישעיהו י"ז יד-נח) מדגישה את הצד המוסרי-חברתי של יום הכפורים: ’הכזה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו?....הלוא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חפשיים...הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם’’.
החיבור בין הכפרה לתשובה הוא הוידוי. וידוי הרבים שמתוודה הכוהן הגדול (ויקרא ט"ז כא), וכיוצא בזה הוידוי של היחיד האומר בתפילה "אלוהינו ואלהי אבותינו אל תעזבנו ואל תטשנו....הט לבנו ליראה את שמך...ונשוב אליך באמת ובלב שלם...כי אנחנו עמך ואתה אלהינו....אבל אנחנו ואבותינו חטאנו: אשמנו, בגדנו, גזלנו...וג’"
מבחינה פסיכולוגית ההכרה בחטא בקול רם וההבנה שהחטא הזה דורש כפרה - יש בה ראשיתו של תיקון מוסרי. מושג ה’כפרה’ - העברת החטא אל הקורבן - עובר טרנספורמציה נפשית-מוסרית, שכן בהודאה בקול רם לוקח האדם אחריות על חטאיו, מפריד את עצמו מהם, ונכון להימנע מהם להבא.
הכפרה מהווה מהבחינה הנפשית מעין קתרזיס שאחריו יכול האדם להתמודד עם חטאיו, לפתוח ’דף חדש’, ולהמשיך הלאה בדרך חייו. התשובה מציעה למבקש דרך חדשה. כל אדם הן לעצמו והן כחבר של העדה, בוחר ביום הכיפורים ללכת בדרך התשובה.
