שלום מעיין,
הסוד טמון במעבר מתוך אכפתיות שמחליטה עבורם, לגישה שמכבדת ומאפשרת להם לבחור. כשהסביבה מנסה להגן ומחליטה מראש לא להזמין, לשנות תוכניות או "ללכת על ביצים", היא עלולה בטעות לגזול מהם את תחושת השליטה והבחירה שהם עמלו כל כך קשה כדי להחזיר לחייהם.
הדרך הנכונה לעשות זאת מורכבת משלושה עקרונות פשוטים:
במקום להניח – לשאול: שאלה פשוטה כמו "איך יהיה לך הכי נוח?" מעבירה את האחריות והשליטה לאדם עצמו. היא מאפשרת לו להחליט אם הוא מסוגל, אם הוא צריך התאמה או אם הוא מעדיף לוותר הפעם.
לראות את האדם, לא רק את הפציעה: המטרה היא לא להפוך את הפוסט-טראומה לשקופה, אלא להכיר בה מבלי לתת לה להסתיר את מי שהאדם שמאחוריה.
להימנע מרחמים או מוויתור מראש: פוסט-טראומה היא דינמית – יש ימים טובים יותר וימים פחות, ולא כל רעש או קהל מהווים טריגר בכל רגע נתון.
בסופו של דבר, השאלה הקטנה הזו היא הדרך הגדולה ביותר להעניק כבוד, עצמאות ותחושת בחירה אמיתית.
בברכה,
ירון אנטניר.
מספר סיפורים מהבמה ומהלב
0525105100