מרפאת הלב, ד”ר איליה ליטובצ`יק, קרדיולוג, מצנתר בכיר - ראשון לציון

שלום תמיר שפר,

כשמדברים על התקף לב או מחלות לב, התמונה המיידית שעולה לרוב לראש היא של גבר האוחז בחזהו, מכווץ מכאב. אולם, תמונה זו אינה משקפת בהכרח את המציאות עבור נשים. למרות שמחלות לב הן גורם המוות מספר אחת בקרב נשים בעולם המערבי (יותר מסרטן!), סימני האזהרה אצלן יכולים להיות שונים, "שקטים" יותר ולעיתים קרובות מטעים. חוסר מודעות זה עלול להוביל לאבחון מאוחר, לטיפול לא הולם ולתוצאות קטלניות.

הסימנים ה"קלאסיים" – נפוצים יותר בגברים:

התסמינים שאנו רגילים לזהות כסימני התקף לב, ואשר נפוצים יותר בקרב גברים, כוללים:

• כאב חזה חזק ולוחץ: לרוב ממוקם במרכז החזה, עלול להקרין לזרוע שמאל, לצוואר, לסת או לגב. תחושה של לחץ, כבדות או התכווצות.
• קוצר נשימה: המופיע לעיתים קרובות יחד עם כאב החזה.
• הזעה קרה.
• בחילה או הקאה.
• סחרחורת.

גברים נוטים לחוות "אירוע קורונרי חריף" שבו עורק כלילי מרכזי נחסם בפתאומיות על ידי קריש דם, מה שמוביל לכאב חזה אופייני וחמור.

הסימנים ה"שקטים" וה"לא טיפוסיים" – נפוצים יותר בנשים:

אצל נשים, התקף לב עשוי להתבטא בצורה פחות דרמטית, ללא כאב חזה אינטנסיבי כלל, או עם כאב חזה שונה. נשים לרוב מדווחות על:

• עייפות חריגה ובלתי מוסברת: זהו סימן אזהרה שכיח במיוחד אצל נשים, שיכולה להופיע גם שבועות לפני התקף לב. העייפות היא חזקה, שונה מהרגיל ומגבילה את התפקוד היומיומי.
• קוצר נשימה: עשוי להיות הסימן היחיד, לעיתים קרובות מופיע במנוחה או במאמץ קל.
• כאב או אי נוחות במקומות אחרים: כאב באזור הלסת, הצוואר, הגב העליון (בין השכמות), כתף, בטן (כאב עמום או תחושת "צריבה" כמו צרבת).
• בחילה, הקאה או כאבי בטן: תסמינים המזוהים לעיתים קרובות בטעות עם הפרעות עיכול, שפעת או חרדה.
• סחרחורת או עילפון קל.
• הזעות קרות.
• הפרעות שינה.

חשוב להבין שנשים עלולות לחוות את התסמינים הללו ללא כאב חזה כלל, או עם כאב חזה עמום, לא ספציפי, או כזה המורגש כ"לחץ" ולא כ"כאב". הן גם נוטות לחוות "תעוקת חזה לא יציבה" או "אנגינה מיקרו-וסקולרית" (פגיעה בכלי דם קטנים בלב), מה שמתבטא אחרת מחסימת עורק גדול.

למה קיימים ההבדלים הללו?

ההבדלים נובעים משילוב של גורמים:

1. פיזיולוגיה: נשים נוטות לפתח טרשת עורקים לא רק בעורקים הכליליים הגדולים (כמו אצל גברים), אלא גם בכלי הדם הקטנים יותר שבתוך שריר הלב (מחלת כלי דם קטנים), מה שיכול להוביל לסימנים לא ספציפיים.
2. הורמונים: אסטרוגן מגן על נשים מפני מחלות לב לפני גיל המעבר. לאחר גיל המעבר, רמת ההורמון יורדת, והסיכון עולה משמעותית. שינויים הורמונליים לאורך החיים עשויים להשפיע על תגובת הגוף למצבי עוררות לבבית.
3. הצגה קלינית שונה: נשים נוטות יותר לחוות תסמינים אלו גם במנוחה, במהלך שינה או בעת מצבי סטרס רגשי, ולא רק במאמץ פיזי.
4. הטיה באבחון: לעיתים קרובות, הן הנשים עצמן והן הצוותים הרפואיים עשויים לייחס את הסימנים לחרדה, עייפות, גיל המעבר או בעיות עיכול, ובכך לעכב אבחון וטיפול חיוני.

החשיבות הקריטית של מודעות ופעולה:

• מודעות נשית: על נשים להכיר את הסימנים ה"לא טיפוסיים" ולהבין שאם הן חשות עייפות קיצונית, קוצר נשימה בלתי מוסבר, או כאבים לא ספציפיים באזורים כמו לסת, גב או בטן, עליהן לפנות מיידית לעזרה רפואית, גם אם אין להן כאב חזה "קלאסי".
• מודעות רפואית: על צוותים רפואיים להיות מודעים להבדלים הללו ולנקוט בגישה אבחונית שונה ואגרסיבית יותר כאשר אישה מציגה סימנים העלולים להעיד על בעיה לבבית, גם אם הם אינם "קלאסיים".
• אבחון וטיפול: נשים עשויות להזדקק לבדיקות אבחנתיות שונות או לפרשנות שונה של בדיקות קיימות. לדוגמה, בדיקת מאמץ רגילה עלולה להיות פחות רגישה בזיהוי מחלת כלי דם קטנים בנשים.

לסיכום, מחלות לב אינן "מחלה של גברים" בלבד, וקיימים הבדלים משמעותיים באופן שבו הן מתבטאות בנשים. מודעות להבדלים אלו, הן בקרב הציבור והן בקרב הקהילה הרפואית, היא הצעד הראשון והחשוב ביותר להצלת חיים ולצמצום הפערים באבחון ובטיפול במחלות לב בנשים. אל תתעלמו מסימני האזהרה – הלב שלכם מדבר, וחשוב להקשיב לו.

בברכה,
ד"ר איליה.

האתר שלי    הפייסבוק שלי

0586315508