עע.jpg)
בין עדות אישית לזיכרון קולקטיבי
בקניון עזריאלי מודיעין מוצגת עד יום שישי תערוכה קבוצתית בשם זוכרים. יוצרים. מספרים של קהילת מודיעין יוצרת לציון אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, המבקשת לתת מקום לשבר העמוק שנותר המרחב האישי והלאומי
"השבעה באוקטובר הותיר אחריו שבר עמוק במרחב האישי והלאומי. תחושות של חוסר אונים, כעס, אכזבה, אימה ואובדן הפכו לחלק מסיפור חיינו. התערוכה מבקשת לתת לתחושות האלה מקום באמצעות ציור, צילום, פסיפס, קולאז׳, טקסט ועבודה בחומר, ולהציג את הדרכים השונות שבהן יוצרים ויוצרות מבקשים להבין את מה שאירע ולתת לו ביטוי".
כך אומרת האמנית והסופרת רות בידרמן על התערוכה הקבוצתית "זוכרים. יוצרים. מספרים" של קהילת מודיעין יוצרת לציון אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שהיא אוצרת. התערוכה מוצגת עד יום שישי זה ברחבת הכניסה לקומה השנייה של קניון עזריאלי מודיעין ומוקדשת לזכר הנרצחים והנופלים, לחטופים ולשבים, לפצועים, למשפחות השכולות ולכל מי שחייהם השתנו מאז אותו בוקר.
ביום שלישי השבוע בשעה 18:00 יתקיים טקס חגיגי של זיכרון והנצחה באמצעות היצירה, שיכלול דקת דומייה לזכר הנרצחים והנופלים, הקראת השיר "איכה" מאת המשוררת עידית גרמה, זיכרון אישי שתספר הדסה לזר, אחותו של שלמה מנצור שנחטף מכיסופים ונרצח בעזה. אלעד שמעונוביץ’, המשנה לראש העיר ומחזיק תיק התרבות במועצת עיריית מודיעין, יישא דברים, והאירוע יסתיים בשירת התקווה.
האמנים והאמניות המשתתפים בתערוכה הם: אורלי אדמון גולן, גבריאלה אלבז, שרון אלהב, מיטרה אריאלי, רות בידרמן, נטלי בירקן, מיכל בן דוד, דוד שי בן עמי, רות כהן מרק, יהורם גלילי, ניצה גליפת, ענת גלס, עידית גרמה, ענת דור, קרול אהוזי בוגנים, קלריסה טייטל, אתי יניב, רותי כרם, תמי לדרמן ירלבום ארבל, דינה מוקמל פרידמן, עליזה סופר, סנדרה דיאנו ויינרב, לימור פרסי, איילת רובין וגבי שי.
היצירות בתערוכה נעות בין עדות אישית לזיכרון קולקטיבי. הן עוסקות בחורבן הבית ובערעור תחושת הביטחון, מנציחות את הנרצחים והנופלים ומעניקות ביטוי לכאבם של יחידים, משפחות וקהילות. יש בהן כיסאות שנותרו ריקים, בתים שנפגעו, דפים שנקרעו, דמויות הנושאות את השבר ומילים המבקשות להשמיע את מה שקשה לומר בקול. כל יצירה מציגה נקודת מבט אחרת, אך יחד הן יוצרות מרחב משותף של זיכרון, התבוננות והקשבה.
לצד הכאב מופיעים בתערוכה גם נופי הארץ. השדות, העצים, הפרחים, השמים והמרחבים הפתוחים מזכירים את יופייה של המדינה ואת הקשר העמוק אליה. הנוף אינו רק רקע להתרחשות. הוא עד למה שהיה, למקום שנפגע ולחיים המבקשים לשוב ולהתקיים. עבור היוצרים הוא הופך למקור של השראה וריפוי, לנקודת אחיזה ולתזכורת לכך שגם בתוך מציאות קשה נותרו יופי, שייכות ותשוקה ליצור.
רות בידרמן:" היצירה אינה מוחקת את הכאב ואינה מציעה נחמה פשוטה. היא מאפשרת להעניק צורה לרגש, לשהות בתוך השאלות וליצור שפה במקום שבו המילים הרגילות אינן מספיקות. באמצעותה ניתן לאסוף חלקים שהתפזרו, לחבר בין זיכרון פרטי לסיפור משותף ולפתוח פתח לנשימה, לשיחה ולהתבוננות חדשה. התערוכה מחזיקה יחד את השבר ואת התקווה, את הזיכרון ואת הרצון להמשיך. מתוך העבודות עולה תקווה לאיחוי הקרעים, להגלדת הצלקות ולבניית מרחב משותף שבו אפשר לזכור, לכאוב, ליצור ולבחור מחדש בחיים. היא אינה מבקשת לסכם את שאירע, אלא להנכיח את הזיכרון ולתת מקום למסע הארוך שעודנו בעיצומו."
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
