הצגה אותנטית של עולמות שונים בחברה הישראלית
הסופר החרדי זאב יצחק כהן ממודיעין עילית הוציא לאור שני ספרים ייחודיים בסדרה: ”בחושך בוקע אור – חלק א’ שקיעה” ו”בחושך בוקע אור – חלק ב’ אשמורת” (בהוצאת מדיה 10), המשלבים אמונה, מוסר ופסיכולוגיה יהודית
"כבר מגיל אפס רציתי להגדיר לעצמי למה אני מחויב ומהן השאיפות שלי. התמודדתי עם שאלות פילוסופיות ופסיכולוגיות כמו: מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני, מהי מטרת חיי והאם שאיפותיי הרוחניות והאישיות סותרות זו את זו. תהיתי על טבע האדם – מדוע אנשים רבים למרות שכולם טוענים שהם רוצים להיות טובים? היכן נמצאת האמת האבסולוטית המשותפת לכולם? שאלות קיומיות הטרידו את מנוחתי: האם יש אמת אבסולוטית, האם יש טוב אבסולוטי וכיצד אפשר להגיע אליהם ואיפה הנקודה האבסולוטית שבהכרח מחברת את כל היצורים?".
כך אומר הסופר יצחק זאב כהן, תושב מודיעין עילית, שבימים אלו יוצאים לאור שני ספרים שכתב בסדרה: "בחושך בוקע אור – חלק א’ שקיעה" ו"בחושך בוקע אור – חלק ב’ אשמורת" (בהוצאת מדיה 10). בגיל 20 הוא החליט לכתוב ספר – לא את סיפור חייו האישי המרתק, אלא יצירה ספרותית מלאת השראה המשלבת אמונה, מוסר ופסיכולוגיה יהודית. כך נולדה סדרת "בחושך בוקע אור", המתארת תהליכי דעיכה וצמיחה באמצעות ארבעה ספרים: "שקיעה", "אשמורת", "שחר" ו"זריחה".
יצחק: "הספרים מציגים בתוך סיפור דרמה ופעולה, דמויות מגוונות מהחברה הישראלית, כל אחת עם סיפורה וזווית ראייתה הייחודית. במרכז עומד עולם הישיבות, על ערכיו וחוויותיו. בחרתי בשם העט ’בן ישיבה’ כדי להדגיש את נקודת המבט שממנה אני כותב. כיום, לאחר התמודדויות אישיות נוספות, אני ממשיך לכתוב ולהתפתח. סדרת הספרים מביאה בשורה חשובה: הצגה אותנטית ורגישה של עולמות שונים בחברה הישראלית, תוך דגש מיוחד על העולם התרבותי הישיבתי, וזאת מתוך אהבה וכנות".
קולו שקט אך בטוח כשהוא מגולל את סיפור התבגרותו במשפחה חרדית מתמודדת. מבעד למילים המדודות מבצבץ סיפור מרתק של מאבק בין שאיפה לשלמות רוחנית לבין מציאות חיים מאתגרת, בין תמימות ילדות לבגרות מפוכחת שמסרבת לנטוש את ערך התמימות. מה שמייחד את סיפורו המרתק הוא התודעה הפילוסופית העמוקה שהוא פיתח כבר החל מגיל צעיר.
חייו המורכבים של יצחק זאב כהן היו בית הספר הטוב ביותר עבור מחקרו – בפילוסופיה ובפסיכולוגיה ובהתמודדות עם שאלות מהותיות מזווית יהודית ואנושית. הוא למד כיצד לשלב בין ההשקפה היהודית לבין התפיסה האוניברסלית. "כאח הקטן מצאתי את עצמי מתמודד עם ביקורת קשה על דרכי הדתית, תוך שאני מנסה לשמור על אהבה כלפי כולם. הפגיעה בעולמי הרוחני הייתה קשה במיוחד", הוא מגלה.
הוא נולד בירושלים. בגיל שנתיים עברה משפחתו לשכונת רמת שלמה בירושלים, המוכרת גם כ’רכס שועפט’. השכונה החרדית החדשה, המבודדת בין רמות לשועפט לגבעה הצרפתית, היוותה את הרקע לשנים המעצבות של ילדותו. כאחד הילדים הצעירים במשפחה של תשעה ילדים – שתי בנות ושבעה בנים – הוא זוכר את עצמו כילד תמים ושמח, למרות המורכבות בבית.
"טוענים שהייתי פעוט מוקף ב’תשומי’ וזורח בחיוכים והייתי תמים מאוד. לעיתים בתמימות פישלתי בבית עם חוקים נוקשים, לפעמים פגעתי בלי כוונה בעצמי ובאחרים ולפעמים היה קל לפגוע בי", הוא אומר. כשהיה בן חמש חוותה משפחתו טלטלה משמעותית כשהוריו נפרדו לאחר תהליך ארוך.
יצחק: "כל המערכת שהייתה עד אז התפרקה והכאוס שלט. הרבה כעס, אלימות, היעדר כללים ובלגן מכל סוג. המשפחה התמודדה עם שינוי דרמטי, כשהאמא מנסה לשמור על שגרה ותפקוד באמצעות מערכת של עונשים ופרסים. היינו תשעה אחים, הגדולה כבר בת מצווה והקטן בן חצי שנה, כולם זועמים, מתוסכלים ומלאי חיים".
בשנים שלאחר הפרידה עבר יצחק בין בתי הוריו ובתי דודיו. במשך תקופה מסוימת התגורר עם אחיו אצל דודתו הגדולה, אך לא תמיד זה היטיב איתו. "לא באמת שאלו אותי, ובשבילי זה לא היה מוצלח", הוא אומר.
דווקא באותה תקופה הוא חווה מבחינה לימודית תקופת פריחה. "תקופת הישיבה הקטנה הביאה עימה אתגרים חדשים. העימותים שחוויתי בבית התעצמו והפכו למאבקים אידיאולוגיים. העימותים לא היו על מי יסדר את המטבח או יוריד מהשולחן את הכלים בשולחן שבת, אלא הרבה יותר על דעות ועקרונות," הוא מסביר.
בישיבה הוא מצא דמויות חינוכיות משמעותיות. "ראש הישיבה היה אדם ייחודי מבחינה למדנית ומוסרית. בשנים אלו עיבדתי ופיתחתי אצלו ואצל המשגיח, פי כמה, את האישיות ואת תפיסת העולם שלי. למרות כל הסיבות לעזוב את עולם התורה, בחרתי להישאר – בחירה שהייתה נגד כללי הפסיכולוגיה. בישיבה גדולה מצאתי מרגוע. יכולתי ללמוד כרצוני ולחיות על פי אמונתי. התחלתי ליצור קשרי חברות בריאים. למרות שהייתי עדיין רגיש וטעון מהטראומות, למדתי להיות טוב יותר. העמקתי בספרי מוסר שלימדו אותי להיות חיובי ומכיל".
בתקופת ההתחזקות בדת נוצר משבר בבית. "סבלתי משנאה ורדיפה על רקע דתי", הוא מעיד. "שוב אני האח הקטן שכמעט כולם מנסים ללמד אותו לא להיות עקשן. תמיד אמרו לי: ’תהיה חכם ולא צודק’. מבחור שמשתדל להיות צדיק, מתפלל בכוונה ומברך בכוונה, לומד כל היום ונזהר לא לומר לשון הרע, נהייתי מותש וממורמר עד שקרסתי למיטה, כמעט לא לומד ולא מתפלל, רק רוצה לישון ולהאזין למה שיש בנגןMP3 . רק הלב והמוח עובדים כל הזמן ומחפשים תשובות".
דווקא מתוך המשבר העמוק צמחה בתודעתו תובנה חדשה. "התמימות אבדה כמעט לגמרי, אבל האמונה נותרה איתנה. הקשר שלי עם הבורא חזק כמו הקשר לנשמה, הקשר החזק ביותר לחיים", הוא מגלה. במהלך השנים פיתח יצחק תפיסה ייחודית לגבי אתגרי האמונה. "יש אדם שהניסיון שלו משמיים הוא כזה: אינך יכול לעשות דבר ולא נותנים לך לקיים אפילו מצוות. למרות שאתה רוצה והניסיון שלך הוא לנסות לצאת מזה כיכולתך, ובינתיים העיקר הוא להישאר באמונה, בשמחה ובהכרת הטוב."
סיפורו של יצחק מהווה עדות מרתקת למסע התבגרות בעולם החרדי, לכוחה של אמונה בתוך מציאות מורכבת, ולחיפוש המתמיד אחר משמעות ואמת פנימית. זהו סיפור על התמודדות עם משברי חיים, על שמירת זהות בתוך קונפליקט ועל הכוח למצוא אור גם בתקופות החשוכות ביותר. מסיפורו עולה תמונה של אדם שהצליח להתגבר על הקשיים ועל המשברים, לשמור על ליבת אמונתו ולצמוח מתוך הכאב. סיפורו מזכיר לכולנו שלעיתים דווקא הדרך המפותלת והמאתגרת היא זו שמובילה לצמיחה האמיתית.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
