מדבר דוגרי - איך מבשלים צפרדע?
אז זהו שלא. הוא אומר. צפרדע זה מסובך לבשל למה יש לה אינסטינקטים. אם תשים צפרדעים בסיר מים רותחים הם קופצות ובורחות, וגם אם תשים מכסה, מההיסטריה הם יעיפו את ראבו ויברחו
זה שאני שוכר ממנו את המונית יש לו איזה שש עשרה שבע עשרה מוניות שהוא משכיר. הבן אדם יושב במשרד נקי, מזגן, קפה, חותם חוזים, גובה כסף, ויש לו ים זמן למשפחה, ילדים בילויים ונסיעות בעולם. אוהב את החיים זה. מפה לשם, יום אחד אנחנו יושבים לאכול שיפודים ולהאריך את ההסכם בינינו, והוא מספר לי שאחד המאכלים שהוא הכי נדלק עליהם בפריז זה צפרדעים. זה טעים כמו עוף הוא אומר, אבל יותר דליקטס יעני. אבל איך מבשלים צפרדע אתה יודע? ככה הוא שואל אותי. אמרתי לו שבחיים לא אכלתי צפרדע אבל בטח שמים בסיר ומבשלים.
אז זהו שלא. הוא אומר. צפרדע זה מסובך לבשל למה יש לה אינסטינקטים. אם תשים צפרדעים בסיר מים רותחים הם קופצות ובורחות, וגם אם תשים מכסה, מההיסטריה הם יעיפו את ראבו ויברחו. צפרדע צריכה פסיכולוגיה שונה הוא אומר. יעני נהיה מאסטר שף לצפרדעים זה..
צפרדע מבשלים על אש קטנה הוא אומר לי. שמים בסיר עם מים פושרים כאלה. אז לצפרדע נעים למה היא אוהבת מים, והיא לא מתמרדת. ולאט לאט מחממים את המים. אז היא מתרגלת לחום באיזי, בהדרגה, והחום כזה מעייף אותה, מרדים אותה, ולאט לאט בלי לשים לב היא מאבדת את ההכרה, ואז היא מתבשלת. ככה מבשלים צפרדע. לאט. על אש קטנה.
עכשיו לא באתי לספר לכם על מתכון לבישול צפרדעים. באתי להגיד לכם שפתאום הבנתי שזה בדיוק מה שעושים לנו.
למה האויבים שלנו הבינו שאם יזרקו אותנו למים רותחים, יעני יפתחו עלינו במלחמה כסאח- ראש בראש, אנחנו נתמרד ונכה בראבם כמו בששת הימים או בסוף של יום כיפור. בקיצור הם הבינו שבזבנג לא גומרים על ישראל. אז הם החליטו על בישול איטי. להרגיל אותנו. לאט לאט. בהדרגתיות. פה פיגוע. שם פיגוע. פה טיל. פה נפילה. פה מנהרה. שם חדירה. פה חטיפה. שם דקירה. פה הורסים עתיקות שלנו מהתקופה של ממלכת ישראל, פה פונים קצת לאו"ם. וקצת דיבורים על שלום וקצת על הודנא. ופה מזכירים שיש עם פלסטיני, ופה מדברים על זכות השיבה, וכיבוש, וגבולות 67, וגבולות 48, ויפו ועכו ונצרת וגם תל אביב נכנסה לדיבור.
וירושלים פתאום תמיד היתה שלהם. ופה הצגה, ופה ראיון עם עוד שונא ישראל, ותלונה להאג, ומפת פלסטין שבה ישראל לא מופיעה בכלל, ופה הסתה, ופה הצתה, ופה דיבור על מדינה, ופה על אוטונומיה, ופה דגל פלסטין, ושם הפגנה, וקצת חרם, וקצת אבנים, וקצת ברזלים, ומצבות הרוסות, וכתובות שנאה, ואבנים על חיילים, וטרור נגד אזרחים, ושכתוב של ההיסטוריה, ופתאום הם הילידים, הפלישתים המקוריים.. וזה אשכרה עובד עלינו. כמו על צפרדעים בבישול.
וככל שמעלים את הלהבה והחום עולה, כח ההתנגדות שלנו יורד ואנחנו מתרגלים. מסתגלים. מדמיינים שאנחנו בג’קוזי בזמן שבאוסול - אנחנו בסיר בישול. בדוגרי - לא ?
עע.jpg)
