הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות
דוס צמרת
 
 

על סף פיצוץ

ניצני הארועים האלימים בין החמאס לפתח’ כבר הגיעו גם לכאן, לכפרי מודיעים. "המצב נפיץ" אומרים בבילעין, בצפא או בבית סירא. אם מישהו לא יעצור את התהליך, תתחיל גם פה שחיטה גדולה. ומוסיפים שעכשיו לנוכח האופציה המפחידה הזו, יש להם זכרונות טובים כלפי ישראל

חרבת אל מצבח (צילום: מנחם בנטוב)
דוס צמרת

 

את מה שקורה בימים הללו במרחב הפלסטיני ניתן להגדיר בסופרלטיבים רבים. כאוס, מלחמת אחים, עימותים אלימים ועוד ועוד. עם זאת לתופעה אין מימד אחיד בכל רחבי הרשות הפלסטינית.

ברור לכולם ש"מעזה תצא תורה". כלומר, עזה היא המובילה את מאפייני להבות תופעת העימות האלים הזה בין תומכי הפתח’ לבין תומכי החמאס. בסוף השבוע החולף אפשר היה כבר לראות את ניצני העימות גולשים לאיו"ש. וכרגיל, התופעה בולטת היטב בערים הגדולות ובראשן שכם ורמאללה.

למרות הקרבה הרבה בין גוש מודיעים לרמאללה, כאן, בצמוד לגדר ההפרדה שהולכת ומושלמת, תמונת המצב שונה. מדובר במרחב כפרי מובהק. כאן, בדיוק כמו בימי האינתיפאדה הלוהטים ביותר, הגישה מתונה הרבה יותר. התמיכה העיקרית במרחב הזה נתונה בעיקר לארגון הפתח’. לא שלחמאס אין פה יד ורגל, אבל כוחו חלש כאן באופן משמעותי. למעט כפרים בודדים, כמו בודרוס, למשל.

אין זה מקרה שבילעין נבחרה בסוף השבוע שעבר להיות המקום הראשון לחגוג בעצרת את יום ההולדת ה-42 לארגון הפתח’. ובאופן פרדוכסלי רק נזכיר שבילעין היתה מעוזם של אנשי "אגודת הכפרים". בילעין כבר איננה עוד כפר שמפגינים בו נגד גדר ההפרדה. בילעין היא כבר סמל לאומי פלסטיני של המאבק העממי.

כמו בימי האינתיפאדה, בה היו כפרי מודיעין איזור שקט ומתון יחסית ביחס לאש שבערה בערים הגדולות, כך גם עתה. הדימוי הישראלי פה בכפרים אינו של כובש אכזר. לכפריי מודיעין היה מזל מסוים: מודיעין, אתר הבניה הגדול ביותר בישראל, לא דחתה אותם בברוטאליות. ההיפך. על כל מעצר של שב"ח, היו מאה שלא נעצרו והגיעו להתפרנס מעבודת הבנין. הקרבה הבלתי אמצעית אל האזרח הקטן הישראלי יצרה בעיני הכפריים המקומיים דימוי שונה ל"כובש הישראלי".

עכשיו, כשהרוחות מתלהטות בין החמאס לפתח’. הופכת מתינותם של המקומיים לאבן נגף לעתידם. התנהגות תומכי החמאס, גם בהיותם מיעוט, היא אלימה וקיצונית. תושב בילעין שבעבר הלא רחוק עסק כקבלן עבודות חשמל במודיעין וסביבתה, סיפר השבוע שמאיימים עליו. אחר, תושב כפר שכן, פעיל ותומך מוכר של אבו-מאזן, אויים אף הוא על ידי החמאסניקים. והבעייה העיקרית היא שהחמאס שולט במסגדים. והחברה הכפרית, היא אמנם פרגמטית ככלל, אולם דתית לא פחות.

מאבקי הכח בין הפתח’ לחמאס כבר פה, בכפרי מודיעין. כאן הם מקבלים צורה שונה במעט מזו המוכרת בימים האחרונים בשכם ורמאללה. אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל אומרים שזה רק ענין של זמן. המצב נפיץ. הפחד והחשש כה גדולים שיש האומרים, בשקט כמובן, שהכיבוש הישראלי לא היה כל כך רע , בעצם.

 
 
פורום1זול