היכל התרבות
הצעה שאי אפשר לסרב 2
 
 

החטא ועונשו – גרסת משה רבנו

סיפור מי המריבה, המתואר בפרשת השבוע ”חקת”, מדגים באמצעות העונש הכבד שמקבלים משה רבנו ואחיו אהרון, מהו גורלם של שליחי האלוהים שהימרו את דבר אלוהים

השחקן צרלסטון הסטון כמשה רבנו

מאת ארנון רוזנבלום, מרצה, מדריך ומנחה סדנאות ב"מחשב ומחשבה"

 בפרשת השבוע "חקת" מתוארות מספר התרחשויות חשובות, שרוב ענייניהן מבחינת המצוות ומובאים בהן סיפורים תמוהים, סתומים וכבדי משקל. אנו רואים בחלקה הראשון של הפרשה את פרשת "פרה אדומה" וסביבה ’דיני טומאת המת’, שהטביעו את חותמן על חיי היהודים שומרי המצוות, וגם את מות מרים הנביאה ומות אהרון הכהן המתואר בצורה דרמתית.

נושא נוסף וגדול ומופלא – סתום וגם מעורר חלחלה – הנקרא ’מי המריבה’ – נרשם בידע התודעתי שלנו עם חטאם של משה רבינו ואחיו אהרון – מעשה שבעטיו נאמר עליהם שחטאו. הדבר מופיע במקורות בצורה נמרצת ונחרצת. בגלל אותה התרחשות לא מוסברת וסתומה, נחרץ גורלם של מנהיגיהם ומושיעיהם של ישראל. הסיפור העממי המתאים לסיפור לצעירים נאמר כך שמתוך דברי התורה משתמע שמשה רבנו עשה משגה וטעה בביצוע הנחיית השם’, אם כי תוצאת הדבר הייתה אספקת מים לעם הצמא ולעדריו, ובשל כך נענש. אלא שדברים אלו כלל אינם נאמרים בתורה. ועל כל מי שמעמיק מבין כי כל ההתרחשות ותיאור ההתרחשות היא בגדר אירוע סתום.

בתודעה הפסיכולוגית של משה עלינו לשים לב כי בכל דבריו של משה מאירוע זה ואילך הוא אינו מודה אפילו פעם אחת באשמה, וגם לא נמצא מקום שבו הוא מצדיק עליו את הדין. אמנם הוא מבקש ומתחנן לבטל את רוע הגזירה, אך אינו קושר את הגזירה לחטא.

כל דברי חז"ל – הן הראשונים והן האחרונים – ציינו שהתורה אינה מסבירה את שהתרחש ושהביא על משה ואהרון את הביטויים היוצא דופן: "לא האמנתם בי", "מריתם את פי", "מעלתם בי" ו"לא קדשתם את שמי". ה’אבן עזרא אומר שמאחר ויש כל כך הרבה פירושים למה ’נענש משה’, ואולי דווקא משום כך, זו עדות שלמעשה אין לכך פירוש. אילו היה קיים, היה זה פירוש אחד.

ומהו העונש? אומר הקב"ה: "לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (להם ולא לכם), ומוסיף האבן עזרא כי אנשים שקולי דעת אמרו שלא יתכן מצב שבו "שליח ה’ ימיר ישנה את דיבור ה’, ואם הוא המיר דברו, איך נאמין בתורתו". זו אמירה חזקה מאוד.

ובעל "משך חוכמה" ר’ מאיר שימחה הכהן נותן לכך הסבר נוקב אחר ונועז ביותר, שבו הוא מציין שהגזירה על משה לא להיכנס לארץ אלא למות במדבר אינה כלל בגלל ’מעשה שהיה’, אלא שמלכתחילה כך היה צריך להיות – שמשה לא יזכה להשלים את המפעל הגדול של הגאולה והבאת בני ישראל לארץ ישראל. שאם היה מקוים, כפי שאמר להם שיביאם ארצה, אזי ההמון היו מחשיבים אותו לאלוהים, והיו אז בגדר ’עובדי אדם’. כלומר, אילו היה משלים משה רבנו את מפעל הגאולה, היה הוא הופך בעיני העם לדמות אלוהית וליצור על-אנושי, ובמצב זה ’הקלקול גדול מהתיקון’. לכן נגזר עליו שימות במדבר לעיני כל ישראל. וזאת כדי שהעם יוכח שאין משה כל-יכול והוא בן תמותה, והגאולה השלמה היא בידי השם יתברך.

לדעה שונה לרמב"ם – מתייחס לכעס. כישלונו של משה מבחינת אופיו, בכך שסבלנותו פקעה ובפרשת מי מריבה יצא מגדרו וברוב כעסו קורה כנגד העם: "שמעו-נא המורים המין-הסלע הזה נוציא לכם מים"(במדבר כ’/י’). ועל נושא הכעס נרחיב בפעם אחרת, כאשר נדון בכעסים בכלל – גם במסגרת הסדנאות לחשיבה חיובית המועברות בקליניקת "מחשב ומחשבה".

ולסיכום, כולנו בני תמותא – תלוי מה אנו עושים למען הכלל ולמען האנושות בקצבת הזמן שלנו.

שבת שלום

ארנון רוזנבלום

"מחשב ומחשבה"

posithink.il@gmail.com

 
 
הצעה לבעל עסק יקר
 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

הוספת תגובה לכתבה "החטא ועונשו – גרסת משה רבנו"

* השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה.

תגובות הגולשים

לשכת המסחר מודיעין