הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות
היכל התרבות
הצעה שאי אפשר לסרב 2
 
 

לפני כמה ימים חזרתי מניו יורק

אני דומעת מהתרגשות כשאני מגיעה לשם ודומעת שוב כשאני עוזבת, בתחושה שזה זמני שאני לא שם, שהנה, תיכף אחזור

ניו יורק ניו יורק (צילום: לורן סגל כהן)

ניו יורק עוררה בי מהפעם הראשונה שביקרתי בה כמיהה קוסמית כמעט. תחושה של שייכות בלתי מוסברת שרק התגברה מפעם לפעם.  כאילו שבזמן שאני נמצאת במקום אחר אני רק מחכה להגיע לניו יורק. כזאת ניו יורק. או שאוהבים אותה בטירוף או שלא. צבעונית. עצומה. מרשימה. רועשת. שקטה. רכבת ערים. כמו נערה מתבגרת שרגע רוקדת ריקוד משוגע ורגע מלנכולית ורגועה.

אני דומעת מהתרגשות כשאני מגיעה לשם ודומעת שוב כשאני עוזבת, בתחושה שזה זמני שאני לא שם, שהנה, תיכף אחזור.

וניו יורק תמיד מחכה לי. ואני יכולה להסתובב ימים ברחובות בלי תכלית ממש. להצטופף בשדרה החמישית ולהירגע בסנטרל פארק גם כשקפוא (הדבר היחיד שהורס את חוויית הסנטרל פארק הוא תופעת הכירכרות עם הסוסים האומללים). אני יכולה להיכנס למטרופולין לשעה, לא צריך יותר (במיוחד כשנמצאים שם עם ילדות), יכולה סתם לבהות בטיימס סקואר מקומה גבוהה כלשהי במלון.

כי אני בניו יורק. וזה מספיק.

יכולה סתם ללכת לאורך הסנטרל פארק לכיוון מוזיאון הטבע או המטרופולין, והנוף משתנה כל כמה צעדים, בניינים נוספים נכנסים לפריים, סנאים, עצים ערומים בחורף הניו יורקי הקפוא או ירוק מלבב באביב. מהצד הדרומי גורדי שחקים, לאורך הסנטרל פארק מבנים עתיקים וכבדים. או לצעוד ברחובותיה המקסימים והשקטים של צ’לסי עם מדרגות החירום החיצוניות שתמיד מזכירות לי את הסצנה המפורסמת מ"אישה יפה".

וגורדי השחקים. לעיתים מאיימים, לעיתים סוגרים ומגוננים. והרעש. והנימוס האמריקאי הדביק. ונחילי בני האדם שנוהרים בבוקר לעבודה עם חליפות מוקפדות. חיים את שגרת חייהם ואני תוהה אם הם קולטים את עוצמות העיר הזאת גם כשנמצאים שם מדי יום. ואחר כך אני רואה אותם, מחלון המלון, במשרדים ממול.

והזריחה המאוחרת שנותנת תחושה של לילה גם בשש וחצי בבוקר. והבוקר שמתחיל בארוחה טבעונית בבלאסם וונילה לאטה בסטארבאקס. וריצת בוקר שעשיתי לראשונה בטיימס סקואר. האושר הוא בדברים הקטנים. ריצת בוקר בכלום מעלות מעל אפס יכולה לגרום אושר.

והמופעים הגרנדיוזים. ומפצח האגוזים בnew York city ballet. שעתיים לא הספיקו לי. מזון לנשמה. ולצאת משם שוב לקור, להמולה, למנהטן.

והסטייל, האופנה, העיצוב. מרכז העולם.

ומיליונים שחוצים אותה מדי יום. אנשים שונים, דתות שונות, לאומים שונים. ערבובייה צבעונית והטרוגנית שעושה סחרחורת. סחרחורת נעימה וממכרת.

רק מי שממש אוהב את ניו יורק יכול להבין את הקסם הזה. את המשיכה והגעגוע והייחודיות.

ולחכות לפעם הבאה.

כי זאת ניו יורק.

 
 
לשכת המסחר
 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

הוספת תגובה לכתבה "לפני כמה ימים חזרתי מניו יורק"

* השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה.

תגובות הגולשים

היכל התרבות