לגדל ילדים טבעונים / דעה אישית
הגענו ליום הולדת. הילדה נהנתה מאוד, אני פחות. אבל היי, אני, ממרום 44 שנותיי לא אמורה ליהנות ממתנפחים הרי. ומקצת רעש אף אחד לא מת.
כשהורים מקבלים הזמנה ליום הולדת מהגן, הדבר היחיד שהם עושים זה לרשום את התאריך ביומן. ממגנטים את ההזמנה למקרר, לצד הציור האחרון של הילד (זה שהם אמרו עליו "איזה מקסיייים"), בדרך כלל בעזרת מגנט משלוחים כלשהו והתמונה המשפחתית מבר המצווה האחרונה. הם מבטיחים לעצמם לא לשכוח לקנות מתנה, רצוי יום לפני האירוע, וממשיכים לענייניהם.
עכשיו, הורה טבעוני שמקבל הזמנה ליום הולדת מהגן. אני, לצורך העניין. בהזמנה צוין שיתקיים מופע קסמים. ביקשתי מהורי חתן החגיגה לדעת אם הקוסם מופיע עם בעלי חיים. אחר כך ביקשתי לדעת איזה כיבוד יוגש באירוע והאם העוגה טבעונית (בתחילת השנה ביקשתי מההורים שאם במידת האפשר יוכלו להכין עוגה טבעונית, אשמח). להלן הממצאים: לא יהיו בעלי חיים במופע, העוגה לא טבעונית ושירה שלי תוכל ליהנות ממגוון בורקסים וחטיפים (אני מחזיקה בהשקפת עולם ש"פעם ב זה לא נורא להכניס לגוף קצת ג’אנק", הוא רק ידע להעריך יותר אחר כך את המזון הבריא. חוץ מזה, ילדה טבעונית צריכה גם להשתולל עם הג’אנק מדי פעם, שלא תתקצר לה הילדות).
הגענו ליום הולדת. הילדה נהנתה מאוד, אני פחות. אבל היי, אני, ממרום 44 שנותיי לא אמורה ליהנות ממתנפחים הרי. ומקצת רעש אף אחד לא מת.
בשלב מסוים הוגשו לילדים פיצות. לא ידעתי, מסתבר. ניגשתי לילדה שלי והסברתי לה שלא ידעתי שיהיו פיצות ולא הבאתי לה פיצה טבעונית (בעבר כבר עשיתי את זה וזה היה רעיון מעולה. גם דומינוס חושבים ככה). מסביב הייתה המולה מטורפת, רעש והמון ילדים שהיו עסוקים בלהתנפל על קרטוני הפיצה. הילדה שלי אמרה שאין בעיה, לא צריך פיצה. ריגשה אותי הילדה שלי. זאת לא פעם ראשונה שהיא מוכיחה בגרות וחוזק. בסופו של דבר היא ילדה בת שלוש ושמונה חודשים. ילדים בגיל הזה מתקשים לעמוד בפיתויים קולינריים ודחיית סיפוקים זאת רק משאלת לב. הסתדרנו עם הבורקסים ואחר כך אכלה את העוגה הטעימה שהבאתי לה מהבית ושמתי לה על צלחת כמו לכולם. אף ילד לא שם לב, לא היה שום עניין סביב הנושא, חוץ מכמה הורים שאמרו לי "כל הכבוד". בקטנה, הכל בסדר, זורמים. כולה אוכל.
זאת רק טעימה פיצפונת ממה זה אומר לגדל ילדים טבעונים בעולם של אוכלי כל.
כי החלק הגדול והחשוב של העניין מתחיל ונגמר בחינוך.
חינוך לחמלה, לסובלנות לזולת (בעלי החיים הם חלק מהזולת כן?), ל"אהבת לרעך כמוך", לסדר עדיפויות. כפי שאני מלמדת אותה לא להרביץ לילד אחר, לבעוט בחתול ברחוב או לזרוק אבן על יונה, אני מלמדת אותה שאין צורך לפגוע באחרים (פגיעה מחרידה ובלתי נתפסת) על מנת ליהנות, לאכול, לבלות.
שאפשר גם אחרת.
והיא, הילדה הקטנה שליבה גדול מקיבתה, מבינה את זה היטב.
היא מבינה שלא אוכלים פיצה וגלידה חלבית כי החלב שייך לעגל ושהפרה מאוד עצובה כשלוקחים לה את התינוק. כמו כל אמא. שתינוקות (גם של פרות) אמורים לינוק מאמא שלהם ולא בני אדם. שהתרנגולות סובלות מאוד בכלוב ועצובות שלוקחים להן את הביצים. שזה רע מאוד להרוג חיות כדי לאכול אותן. היא קיבלה תמיד הסברים בהתאם לגיל שלה. לפני כמה ימים היא אמרה לי "אמא, נכון גם עושים ספות מבעלי חיים?".
צורם לי תמיד הדיסוננס בין העובדה שאנשים מחנכים את ילדיהם לאי אלימות עד שזה מגיע לצלחת. ובצלחת שוכב מישהו שזהותו נמחקה והוא קיבל שם חדש – "אוכל". כך מגדלים דור נוסף של עצימת עיניים והדחקה.
להיות ילד טבעוני בעולם של אוכלי כל, זה כן, להיות לפעמים שונה. בעיניי אין שום בעיה עם שוני כשהוא בא ממקום של כוח, של עקרונות, של טוב ומלווה בהסברים. זאת אפילו גאווה להיות שונה מהסוג הזה, להעביר מסר חד משמעי ובלתי מתפשר. מאמינה שהדור הזה יגדל למציאות אחרת, שישנה סדר עדיפויות וסדרי עולם, שיעשה שינוי.
נכון, לפעמים זה קצת לא נוח. לחשוב מראש, לתכנן, לבדוק איזה כיבוד יוגש ומה מחלקים בגן. עם הזמן זה הופך להיות רוטיני ובלתי נפרד מההתנהלות היום יומית.
וזה הרבה יותר קל ממה שחושבים.
תשאלו את שירה.
עע.jpg)
