חיפוש

 

 
לדף הבית >>     >>

הניצוץ האלוהי הקיים בתוכנו

 

פרשת השבוע ”קורח” היא דוגמה להתנהלות מנהיגותית מופלאה, ובה מיושמת פנייה אל ”המקדש הרוחני”, שלמעשה מסייע לכל אחד מאיתנו להתעלות מעל כל הכעסים והתסכולים, הנקמנות ומאבקי האגו

 

מאת ארנון רוזנבלום, מרצה, מדריך ומנחה סדנאות ב"מחשב ומחשבה"

ברגעים שונים בחיינו – אם כפרט ואם כמנהיג – אנו נתקלים לעתים בדילמות קשות ביותר ומתלבטים כיצד עלינו להגיב או כיצד עלינו לנהוג. לא אחת נשאל את עצמנו בעת התרחשויות ובמצבים כאלה את אחת השאלות:  "למה זה מגיע לי",  "מהיכן נפלה עליי ההתמודדות הקשה הזאת" ובכלל: "איך הבאתי את זה על עצמי". ולפעמים התסכול והכעס עצומים!

לא לכל שאלות אלו אוכל להתייחס במבוא קצר זה, אך ברצוני לתת בהמשך דוגמא מהמקורות על התרחשותו והעמדה במבחן של אירוע מנהיגותי ואישי קשה ביותר, ולנסות להסביר – על פי הבנתי – כיצד נבחרה הדרך להתנהלות מיוחדת זו, זאת על מנת שתינתן לנו תובנה מסוימת להמשך הדברים. בפרשת תרומה, פרק כ"ה ,פס, ח כתוב: "ושכנתי בתוכם",  ואומר  על כך המלבים: "כל אחד יבנה מקדש בחדרי ליבו, כלומר בכל אחד בעם ישראל. אמירה זו שנאמרה במעמד עשיית המקדש הייתה הצהרה חד משמעית, שמובנה העמוק אומר שהניצוץ האלוקי שוכן בתוכנו! 

וכעת נחזור לפרשת "קורח", שהיא דוגמה להתנהלות מנהיגותית מופלאה, ובה מיושמת פנייה אל "המקדש הרוחני". בפרשה מורדים קרח ועדתו, ובה אנו למדים על התרחשות קשה וחמורה ביותר אליה נקלעים די במפתיע המנהיגים משה ואהרן ומסתיימת בהיעלמות קורח ועדתו. ההתפתחות המתוארת היא בלתי צפויה, לאור העובדה שאת האירוע הקשה של ההיעלמות חוו כל נוכחים. והנה מסתבר שעם היעלמות קורח ועדתו לא הסתיימה הבעיה עבור המנהיגים,  אלא קיבלה לפתע תפנית מאיימת נוספת.

במדבר קרח פרק- י"ז, פסוקים ז, ח, ט, י: ""וילנו (וילונו) כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המיתם את עם ה’. ויהי בהקהל העדה על משה ועל אהרן - ויפנו אל אהל מועד והנה כיסהו הענן וירא כבוד ה’. ויבוא משה ואהרן אל פני אוהל מועד. וידבר ה אל משה לאמר: הרמו (הירומו) מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם".

מה בעצם מתרחש כאן? בעקבות האירוע המדובר העם לפתע מרגיש מרוקן, ומחפש אשמים במה שהתרחש. לא במפתיע, בני ישראל אינם מסוגלים לראות את האשמה בעצמם, ולכן במקרה שלפנינו העדה פשוט מפנה את תסכוליה ועומדת להתנכל פיזית במנהיגים שלה. וכאן באה הנקודה המנהיגותית העיקרית של כל ההתרחשות. הקהל עומד ומאיים פיזית על מנהיגיו!

ולאן משה ואהרן פונים לעזרה? יש לשער שהיו יכולים אולי לפנות לעזרת גיבורים שומרי הראש ונושאי נשק, שבוודאי היו שמחים לצאת להגנת מנהיגיהם, אבל זה לא מה שקרה. משה ואהרן – כתגובה לדילמה המנהיגותית שנוצרה והדורשת תשובה מידית להתפתחות חריגה זו – פונים שניהם דווקא לעזרה הרוחניות ולקדושה – הם פונים אל אהל מועד. שהרי כתוב: "ויפנו אל אהל מועד". ומה אומרת להם הקדושה? "הרומו מתוך העדה הזאת", כלומר אל תרדו לרמה הזאת. אל תפנו לכוחניות מול הכוח המאיים. התעלו והרומו מעליהם. המסקנה כאן היא שבעת מצוקה אדירה ככל שתהיה, טוב שנפנה לצד הרוחני לקבלת תובנות עילאיות.

לדעתי, זהו פסוק נפלא שאיננו מכביר במילים וכדאי מאוד שנפנים אותו בתוכנו.

ואני מאחל לכל אחד מאיתנו ולכל אחד בעם ישראל ברגעים קשים שידע לשלוף את הפסוק "הרומו" – כדי שנדע להתעלות ’ולהתרומם מעל’ כול הכעסים, התסכולים, הנקמנות ומאבקי האגו, ובכך נבטא את הרעיון של "ושכנתי בתוכו", כפי שכבר הסברתי בתחילת דבריי.

 

בברכת שבת שלום

ארנון רוזנבלום, "מחשב ומחשבה", הרצאות וסדנאות לחשיבה חיובית

posithink.il@gmail.com

 

עירית מודיעין

 

 
 
 
פורום המומחים

פורום המומחים

מעגלי תמיכה

מעגלי תמיכה

 

 

 

 

 

עירית מודיעין
לשכת המסחר

 

מדורים

 
 
 
 
הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות