היכל התרבות 17 שוליים
היכל התרבות 17 שוליים
שבת, כ"ז אדר, ה'תשע"ז - 25.3.2017
 
 
 
פורום עיתונט
 

יציאת מצרים של הכהן הגדול

פרשת השבוע ”אחרי מות” עוסקת בהכנות הכהן הגדול לטהרת הגוף והנפש ליום הכיפורים, וליל הסדר הוא הזדמנות נפלאה להביא לידי ביטוי את יציאת מצרים הפרטית שלנו בעזרת התנקות ממחשבות שליליות

שילוח השעיר לעזאזל, באדיבות ויקיפדיה (צילום: באדיבות וויקיפדיה)
שאלה לש.י.ל

 

מאת ארנון רוזנבלום, מרצה, מדריך ומנחה סדנאות ב"מחשב ומחשבה"

פרשת "אחרי מות" עוסקת בהכנות הכהן הגדול לטהרת הגוף והנפש ליום הכיפורים. בעצם שמה של הפרשה "אחרי מות" אנו מבינים שהפרשה מתרחשת אחרי אירוע שקרה. אז מי מת ומתי? בפרשת "שמיני", לפני שלוש פרשות, מתו שני כוהנים חשובים – בניו של אהרון הכהן, אחיו של משה. פרשה זו פותחת בהסבר ובאזהרה על הטעות של בני אהרון ומה אסור לעשות כדי שמקרה זה לא יקרה שוב, כאשר האזהרה היא: "אל יבוא בכל עת אל הקודש".

אחרי מיתת שני בניו של אהרון, שאירעה בשל כניסתם לקודש הקודשים ללא רשות, מצווה האלוקים למשה כי אהרון ייכנס לקודש הקודשים רק פעם בשנה: ביום הכיפורים. בהזדמנות זו הוא מוסר לו את ההלכות המיוחדות הקשורות ליום זה. א’ ויְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה’ וַיָּמֻתוּ. ב’ וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. ג’ בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ.

מכאן מתחילות רוב ההנחיות מפי משה אל אהרון אחיו לדרכי התנהלות בעבודת הקודש, את העשייה ואי העשייה, את הקורבנות והכפרה לו ולבני ביתו בהקרבת הקורבנות השונים. ומעניין, שאת רובן הוא עושה כשהוא לבוש בבגדי הזהב של הכהן הגדול. ואילו לאחר שכיפר בעדו ובעד משפחתו, "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ, וּבְעַד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל". ואז עובר הכהן לבגדי לבן. בגדי בד פשוטים לכפר עבור עם ישראל, ומתכוון בעשייה זו לכל אחד ואחד בעם. נכון שלאחר חורבן המקדש עבודת יום הכיפורים, כידוע, בטלה ואיננה עוד, אולם יום הכיפורים קיים וישנו ומשמעותו רבה לגבי כל היהודים. ולא נותר בידינו אלא הדיון במושגים ’תשובה וכפרה’ – נושאים הנידונים במקורות הראשונים ובקרב הוגי הדעות בכל הדורות.

עצם המושג ’תשובה’ איננו מופיע בקריאת התורה של יום הכיפורים, אך ניתן לומר כי שלוש המילים "כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרו". יש בהן קביעת עובדה והצגת הדרישה לאדם להיטהר לפני ה’. ומשמעותה היא ’תשובה’. הרמב"ם מטעים בספרו "מורה נבוכים" כי ’הכפרה’ נעשית ב’מעשה התשובה’, ומתברר כי הרמב"ם רואה ביום הכיפורים את האמצעי לעורר את האדם לתשובה, ומכאן הוא מציין כי כוחה יפה בכל יום ובכל שעה. ובהמשך דבריו נראה כי אין משמעות הכפרה בבחינת שכר על עצם חזרתו של האדם בתשובה, אלא תשובתו של האדם היא כפרתו. ומבחינת מעמדו של האדם בפני ה’, הרי אין דבר שהוא מעבר לתשובה.

אם כך, מהי התשובה? ומהפסוק ’כיפר בעדו ובעד ביתו’ ממשיך רש"י ואומר על כך: הכהן מתוודה על עוונותיו ועוונות ביתו תחילה. ואכן ביום הכיפורים הווידוי תופס מקום עיקרי בתפילותינו. אם עבר אדם עבירה – אם בזדון ואם בשגגה – יעשה תשובה וחייב להתוודות לפני הבורא. ואומר הרב סולובייצ’יק בספרו "על התשובה" כל אדם מישראל החוזר בתשובה עליו להתוודות ולאומרו בפיו במילים מפורשות: "כל המוציא, כל תחושה, רעיון או הרהור מתבהרים לאדם ונתפסים על ידו, לאחר שהצליח לבטאם במשפטים בעלי מבנה הגיוני ודקדוקי....כל זמן שלא הוציאם מהנסתר (מתוך ליבו ומוחו) אל הנגלה הם שונים ונעלמים".

לדברי הרב סולובייצ’יק, האדם אינו יודע מה מתרחש בליבו. הוא מוסיף כי כוחו של הווידוי הוא נטול ערך במידה ואינו בא לכלל ביטוי בשפה. ואם לא די כך, ללא האמירה מהפה ולחוץ, הרי היא קשורה בייסורי נפש במכאובי לב והוא עצמו הקרבן. יש הרבה דברים שאדם יודע אותם והוגה בהם ואינו מרהיב עוז להעלותם על שפתיו, ואף בונה לו מחיצות בינו לבין עצמו. בפחדים מהגילוי התודעתי הזה משתמש האדם במנגנון אלוהי, שניתן לו – הגנה עצמית להתעלם מהמציאות ולברוח מפניה. והפחד מפניה לא מאפשר לאדם לראות דברים כפי שהם. ועל משכבו בלילות הוא הוגה בכך כמובן בינו לבין עצמו ובוכה נפשו במסתרים. ולאור היום לעיני אחרים הוא שמח וטוב לב כדי לחפות על הפחד מהאמת שמנקרת לו בפנימיותו. וכשם שהקורבן יישרף על המזבח, בעזרת הווידוי אנו שורפים את המבצרים והחומות שבנינו בחיינו המלאכותיים ובכך מתאפשרת לנו החזרה אל דרך המלך של השלווה הפנימית וחיינו האמיתיים.

והכהן הגדול, בסמכו את ידיו על שני שעירי עיזים שהובאו על ידי העם, מכפר על עוונות בית ישראל (הזכר בעזים נקרא שעיר): האחד לקורבן והשני נשלח לכל רוח ונזרק לעזאזל בו משתחררים כל העוונות שהשעיר נושא על ראשו (הרב סולובייצ’יק בספרו "על התשובה").

ולסיום, נזכור שיציאת מצרים היא גם זכר לקורבן הפסח, ודווקא בימים שאין לנו לא כהן גדול לכפר ולא בית מקדש להביא את זבח הפסח, נזכיר אולי לעצמנו את ההזדמנות של יציאת מצרים הפרטית שלנו. וכך נבין שבאין כהן גדול עלינו לתת ביטוי לקושי הנפשי. ושהדחקת הקושי הפנימי אתו אנו מתמודדים לעיתים, זקוק לעזרה לשם שחרור והתנקות. "היציאה" ממחשבות קשות ומעיקות המשבשות מהלכי חיים תקינים מטרתה שנוכל להגיע ברגיעה ובשלווה לשולחן הפסח המשפחתי הפרטי שלנו.

חג פסח שמח ושבת שלום

ארנון רוזנבלום ’’מחשב ומחשבה’’

posithink.il@gmail.com

 
אינדקס חוצות לעסקים
חפש    פרסם