לראות עולם במשקפיים חדשים של קרמבו
כששואלים אותי מדוע אני בקרמבו, קל יותר לענות שזה בגלל המחויבות האישית, שעות ההתנדבות שבית הספר דורש ממני כדי לקבל בגרות. אבל זה אינו לגמרי נכון
כששואלים אותי מדוע אני בקרמבו, קל יותר לענות שזה בגלל המחויבות האישית, שעות ההתנדבות שבית הספר דורש ממני כדי לקבל בגרות. אבל זה אינו לגמרי נכון. אני בוחרת בקרמבו כבר שלוש שנים. אני חונכת בקרמבו וקרמבו חונך אותי. קרמבו בשבילי הוא הבית.
המקום הראשון בחיי בו הרגשתי את הערך שלי האמיתי שלי. הכוח שיש לי כדי להיות שם בשביל האחר. חשתי הרגשה של קבלה ענקית מצד החניכים והחונכים, נתינה שמרגישים בה רק טוב ונהנים ממנה. לא תמיד היה לי קל בקרמבו, לא תמיד חפצתי להגיע כל כך, לפעמים היה לי קשה מאוד למצוא פתרון לבעיה מול חניך, להתגבר על הרחמים והלבטים. היו פעמים בהם עצרתי את עצמי חזק חזק שלא לבכות. הכל נראה היה שונה וכולם כל כך אחרים.
הרי מה כבר יכול להיות לי במשותף איתם? על מה אני יכולה לדבר עם החניכה שלי? ברגעים המביכים שבהם אני חסרת אונים מולה ומול שאר הסניף, כשהיא לא מסכימה לקום או לא מקשיבה, דווקא אז אני מגלה שכולם שם כדי לעזור. גם לי. אני מוצאת מכנה משותף עם אנשים שבכל מסגרת אחרת לא הייתי אפילו מכירה. כעת, בשנה השלישית שלי בה אני חונכת , אני יכולה סוף סוף לומר שאני כבר לא בוכה מקושי בקרמבו ,אלא רק מאושר;רק מגאווה; רק מאהבה.
אם יש משהו שכנפיים של קרמבו לימדו אותי, דבר אחד שעיצב אותי לחלוטין בשלוש השנים האחרונות, זו יכולת ההסתכלות. בקרמבו אין דבר כזה מוזר. היום אני יכולה להגיד שאני רואה את העולם אחרת, אני רואה אותו דרך משקפי קרמבו: משקפיים שנועדו להראות את היופי שבשוני, היופי שבאחר.
הכותבת תלמידת תיכון יחד. סיפור שלה יצא לאור ב ירחון ״שבילים״ לפני כשלוש שנים וכיום עוסקת בכתיבה וצילום.
עע.jpg)
