חיפוש

 

 
לדף הבית >>     >>

פרשת בא - איפה מתרחשת הגאולה?

 

בניגוד למחצית הראשונה של חיינו (עד גיל 42) - בה אנחנו הולכים לקראת יעד והגשמת משימות המוצבות מראש - במחצית השנייה של חיינו, עלינו ללכת לשם ההליכה ולא על מנת להגיע למטרה. הדרך עצמה ולא היעד, היא המטרה

 

 פרשה הקודמת, פרשת וארא - ניתנו חמש המכות הראשונות. בפרשה זו ניתנות חמש מכות נוספות ולאחר מכן מגיעה יציאת מצרים. אומר המקובל האר"י הקדוש: יציאת מצרים זו הלידה של האדם, ביציאתו מרחם אמו. עשר מכות מצרים משולות לפתיחה שלמה של צוואר הרחם - שלאחריה נולד התינוק.

לכל מכה יש משמעות משלה; כל מכה היא שלב בדרך לגאולה. המכה התשיעית היא החושך. על סף הלידה מגיעה האישה לשלב קשה מאוד, בו קיימים חשכה וסבל, כך שכל מבנה הזהות שלה נעלם. על המכה העשירית - מכת בכורות - ניתן לומר שהאם בעצמה צריכה ’למות’ בתוך תהליך ההיריון והלידה, על מנת לאפשר לחיים חדשים להיווצר בתוכה.

כל תהליך העיבור, ההיריון והלידה מדומה ליציאת מצרים - יציאה מן המֵיצַרים. הדבר כרוך תמיד בקושי ובמשבר, ככתוב: כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה. מלכים ב’ י"ט. משבר - הכוונה לאגן הלידה. מה למדנו פה? - שלפני הגאולה יש חושך, תהום (מכת חושך); בחושך זה אנחנו מרגישים כמתים ממש (מכת בכורות). - שהגאולה היא התהליך של כניסת נשמה בגוף, דבר הקורה על פני האדמה בלבד - ככתוב: יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.דברים ל’ - שרק פה - על פני האדמה - ניתן לתקן, להשתנות

ולהתפתח. אין צורך לשבת שעות במדיטציה, לבלות במנזר או לנסוע להימליה על מנת להיגאל. החיים עצמם, האתגרים אותם הם מזמנים לנו, המפגשים עם אירועי הגורל ועם בני אדם אחרים - מאפשרים לנו למידה אקטיבית, שתוציא אותנו לחירות. הגאולה היא תהליך ההליכה של האדם בעולמו. האם הוא הלך או לא הלך? זו שאלה קיומית. ואל לנו לשפוט אף אחד - מכיוון שאיננו יודעים. יכול להראות שמישהו הולך - אך למעשה הוא לא זז מילימטר והאחר - שנראה בעינינו כתקוע - הולך מסע עצום.

בניגוד למחצית הראשונה של חיינו (עד גיל 42) - בה אנחנו הולכים לקראת יעד והגשמת משימות המוצבות מראש - במחצית השנייה של חיינו, עלינו ללכת לשם ההליכה ולא על מנת להגיע למטרה. הדרך עצמה ולא היעד, היא המטרה. בדרך אנו גדלים ויוצאים לחירות ממבנה הנפש המקובע שלנו וזאת כאמור דרך המפגשים עם הגורל ועם האחר. האם ניגאל? הדבר תלוי עד כמה אמיצים נהיה לוותר על מבנה הנפש המוכר לנו, אתו אנו מזוהים, ודרכו אנו מגדירים את עצמנו - וכן על נכסים חומריים ונפשיים אחרים שלנו. שבת שלום ומבורך! 

אורנה בן דור וקובי נחושתן

עירית מודיעין

 

 
 
 
פורום המומחים

פורום המומחים

מעגלי תמיכה

מעגלי תמיכה

 

 

 

 

 

עירית מודיעין
לשכת המסחר

 

מדורים

 
 
 
 
הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות