הפיגוע בתחנת הדלק ”דור” - מי שומר על תחנות הדלק בכניסה לעיר
מאז פיגוע הדקירות הקטלני, תחנת ”דור”מעבר לקו הירוק כמעט שוממה, ואת זאת מרגישים בתנועה הגוברת בתחנת הדלק של ”דלק” הצמודה ל”כרמים”, למרות שגם כאן העובדים והמתדלקים ברובם הינם בני דודינו מעבר לקו הירוק. דוברת משטרת המרחב: ”סיורי משטרה ומג”ב פועלים בציר 443”
כביש 443 לכל אורכו, החל ממחסום מכבים ועד עטרות והלאה לפאתי ירושלים, ידע מאז האינתיפאדה השנייה אירועי ירי ואבנים כשהשנה נוספו הדקירות. לתושבי רעות מכבים והסביבה כולל כותב שורות אלו, שהשתמשו בכביש עוד בטרם מודיעין נולדה, הכביש זכור בפיתוליו הרבים ומעבר דרך כל הכפרים הערבים עד שועפאת דרך גבעת זאב, אבל אז להבדיל אלפי הבדלות, נסענו בשעות החשיכה, עצרנו לקניות בתוך הכפרים. נוסטלגיה.
מאז הכביש ידע פיגועים רבים, חלקם פורסמו בהבלטה (כמו בצומת הטנק ובסמוך לקבר שמואל הנביא), אבל עשרות אם לא מאות אירועי זריקת אבנים, ניפוץ זגוגיות רכבים ופציעות קלות אף לא הגיעו לידיעת הציבור. ככה זה כשמתרגלים לכאב. אלא שפיגוע הדקירה הקטלנית שהייתה לפני זמן מה בתחנת הדלק בה גם אתם וגם אנוכי נהגנו לעצור שם בביטחון, הדליקה אור אדום. כבר אין מדובר בחוליות שאחרי לכידתן השקט חזר, אלא בחשש שכל אחד, מתדלק כנהג יכול ללא התרעה לנסות לפגוע, ולעיתים הוא מחליט על כך ממש באותו רגע.
לאינתיפאדה נוסח 2015 טרם נמצאה התרופה, ועד ששוב נשכח, גורלה של "דור" עגום, אין נכנס ואין יוצא משעות אחה"צ ובשעות האור התנועה דלילה. אז מה לעשות כשמתל אביב ועד ירושלים דרך 443 יש רק תחנה אחת, זו החדשה של "דלק" שבתוך הקו הירוק לפני הכניסה לעיר והצמודה לשכונת הכרמים.
הלכתי לשם לברר האם ואיך השפיע הפיגוע על התנועה במקום. הופניתי לעובד הבכיר ביותר ששהה במשרד, יהודי דווקא, שתחילה דיבר בחופשיות עד שהובהר לו שהדברים הינם במסגרת הכנת כתבה בנושא. "אז בבקשה אל תזכיר את שמי".
אז בבקשה, אני לא מייחס דבר לאיש, אבל עצם הבקשה, מעידה על החששות של אנשי התחנה המשגשגת, שמה הפרסום יעשה לה "נאחס". ולמען האמת, ולמרות דבריו של הבכיר כי אין שינוי בתנועת כלי הרכב הנכנסים לתדלק מאז הפיגוע בתחנת "דור" בכביש 443 מעבר לקו הירוק, קשה להתעלם מהעומס הרב שהיה בתחנה וב"קיוסק" בשעת ערב מוקדמת זו בה ביקרתי במקום וגם בשעת צהריים מס’ ימים קודם לכן. אחד המתדלקים אותו שאלתי אכן אישר זאת.
ומדוע למרות דבריו... כי ערב קודם לכן, עברנו ליד התחנה שמעבר לקו הירוק ושבה אירוע הדקירות הקטלני. אומנם במקום צה"ל הקים מגדל תצפית כולל האמר צמוד בתחנה, אבל הישראלים בעיקר בשעות החשיכה, מדירים רגלם מ"דור" והחלו, כך על פי עדות אחד המתדלקים, לעצור במקום לתדלוק ולסתם קניות קטנות ועימם גם ערבים נושאי תעודות זהות כחולות ממזרח ירושלים רבתי, שכידוע כוללת בתוכה כפרים פלשטינאים לא מעט, ומין הסתם, גם פלישטינאים עם אישורי כניסה למינהם.
למקום הגענו ממש במקרה כשמחוץ לתחנה על המדרכה, התפלל על ברכיו עובד או נהג מוסלמי. מראה נורמלי בימי שיגרה אך מושך מבטים חוששים בימים טרופים אלו.
לשאלתי את העובד "הבכיר", האם מועסקים במקום ערביים מישראל או מהשטחים, טורח הלז להדגיש שבמקום עובדים גם יהודים. אני משער שהבחור דובר אמת, אבל די היה להאזין לשיחות בין המתדלקים ובין עובדים בחנות כדי ללמוד שהם מבני דודינו. אולי הגעתי בזמן לא מתאים, אבל בשעת חשיכה זו, ציפיתי למצוא מין הסתם עובדים מקומיים דוקא.
- הם ישראלים? שאלתי. "מה הכוונה", הוא משיב. הסברתי שכוונתי האם הם אזרחים מרמלה או לוד ותשובתו: "הם מבית חנינה, כולם עובדים עם אישורי עבודה". מאחר ובית חנינה הינה חלק מירושלים, אזי בוודאי כאזרחים אינם זקוקים לאישור עבודה, אזי כוונתו בוודאי שמדובר גם בעובדים הגרים לא ממש רחוק.
למרות המבטים החוששים שליוו אותי בכל צעד מעשרות הלקוחות ששהוא בחנות ובתחנה, לא ניכר מתח מיוחד באוויר והעסקים נראו כהכל כרגיל. וזה הזכיר לי שעד לא מזמן גם אנוכי עצרתי ללא חשש בתחנת "דור" שמעבר לקו הירוק ושהדוקרים באו גם מירושלים רבתי. כן, אז נדרכים יותר, סורקים יותר.
- יש מישהו שמאבטח את המקום מאז הפיגוע? שאלתי את "הבכיר", והוא משיב: "כל היום נכנסים לכאן חיילים לאכול ובערבים יש "ארוחות שוטרים". נו, כנראה זה משרה ביטחון. בשעה זו דוקא לא ראיתי שוטרים או חיילים במקום. במקרה כנראה.
ניגשתי למכוניות המתדלקות והגעתי במקרה לנהג יהודי לא מקומי ששב לבירה מעבודתו בשפלה, - אתה חושש? שאלתי. "נו, בוודאי שמאז שהחלו ארועי הדקירות" הוא משיב, "מין הסתם כולם וגם אני פוקחים עינים ונכנסים למצב "דרוך", אבל אני מאמין שכאן זה לא יקרה".
- למה? שאלתי. מהיכן הבטחון.
"פשוט מתרגלים ומאמינים שהכל יהיה בסדר. אני נוסע כמעט כל יום בקו הזה והכל שקט, אבל לתחנה "שם" כבר לא אכנס בוודאי לא בשעת ערב שכזו". הנהג מסכם.
לחוש ביטחון זה דבר חשוב, אבל האם די בזה? למרות קרבתה לקו הירוק וסמיכותה לכביש היחיד לבירה המשמש יהודים כערבים, ולמרות העובדות הנוספות שצוינו, לא מצאתי במקום אבטחה כלשהיא אם ביוזמת התחנה ואם אחרת, ומדובר יש לזכור בתחנת דלק שבה אירוע דקירה הוא הקל מבין האופציות שניתן לחשוב עליהם. לא נעים.
לאה זוהר, דוברת המרחבית של המשטרה: "בציר 443 מזה תקופה ארוכה מבוצעים לאורך היממה סיורים של כוחות משטרה הכוללים את מג"ב, מתנ"א וכוחות של התחנה במטרה לשמור על בטחון הציבור ושלומו ולשמור על תחושת הבטחון של הציבור"
עע.jpg)
