הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות
הצעה שאי אפשר לסרב
 
 

”סוכתי הסוכה נהדרת וירוקה....”

”בסוכות תשבו שבעת ימים” עלינו לעזוב את ביתנו הנעים, הפרטי, המוגן והיציב שעמלנו עליו ולצאת לסוכה עראית שלא מאפשרת פרטיות. הסוכה אינה נחשבת למקום מוגן ויציב

ענת קאופמן (צילום: תמונה פרטית)
גילה עיני

 

”בסוכות תשבו שבעת ימים” עלינו לעזוב את ביתנו הנעים, הפרטי, המוגן והיציב שעמלנו עליו ולצאת לסוכה עראית שלא מאפשרת פרטיות. הסוכה אינה נחשבת למקום מוגן ויציב, בנוסף היא כמעט לא מסתירה דבר מהשכנים והופכת את השיחות, הבדיחות ו...הצעקות שלנו לנחלת הכלל. לאחר שבוע ישנם כאלו שמצטערים להיפרד מהסוכה וישנם כאלו שחוזרים אל בין כותלי הבית בשמחה. הבית הוא ”אישו” עניין מהותי ומרכזי בחיינו, מה ניתן ללמוד על מציור בית?

בית הוא דבר אישי ופרטי ולא במקרה קיים הביטוי ביתי הוא מבצרי. הבית הוא המקום בו אנחנו אמורים להרגיש הכי בטוח והכי חופשיים, הכי ”בבית” שאפשר. הבית הוא גם המקום בו אנחנו מקבלים אורחים ומאפשרים לאנשים זרים להכנס לעולמינו הפרטי.

אלו תחושות עולות בכם כאשר אתם מתבוננים בציור הבית שצייר ילד בן עשר? בטחון? שחרור? חברותיות? האם הציור משדר שמחה?

הציור עמוס בפרטים, הילד התבקש לצייר בית, אם כן למה הוסיף פרטים נוספים? הציור עמוס וגם הילד עמוס רגשית. הרבה ילדים לא אוהבים את הריק שנוצר עקב ציור פריט בודד ומוסיפים פריטים נוספים, במקרה זה בחר הילד שלא להתמקד בסביבה הפרטית הקרובה לביתו כמו דשא ופרחים וצייר את הסביבה המשותפת והגלויה לציבור כולו.

הבית עצמו מזכיר פרצוף והפרצוף נראה עצוב ומעט חרד.

על אף ריבוי הפרטים הבית והציור כולו משדרים בדידות. סביבת הבית שוממת, אין בתים נוספים ואנשים נוספים מלבד בני המשפחה ואין עצים מלבד עץ אחד המצויר כמשולש עם זוויות חדות המלמדות על כעסים, חוסר גמישות וקשיי התערות בחברה.

החלונות המסמלים את הקשר עם הסביבה מצוירים ללא תוספת כלשהי של ווילונות או עציצים. החלונות מאפשרים הצצה אל הבית פנימה ומהבית החוצה, אין ניסיון של המצייר למשוך תשומת לב ולמקד את המסתכלים מבחוץ אל החלונות ומשם אל הבית ובעצם אל הילד עצמו. זהו ילד פסיבי ביצירת קשרים חברתיים, הוא אינו מחפש להיות אטרקטיבי ואולי גם חושש מכך. הוכחה נוספת לקשיים החברתיים היא

חוסר שביל גישה לבית, חוסר שביל מונע ממבקרים לבוא אל הבית ומקשה על דייריו לצאת החוצה ולהשתלב בסביבה, עם זאת אין גדר שמקשה על הגישה לבית וישנה עינית בדלת. עינית מהווה קשר עם החוץ ומעידה על רצון ונכונות לקשרים חברתיים, אומנם תחת בקרה ושליטה, אך עדיין קיים רצון לקשר והרצון מהווה בסיס לשינוי אפשרי.

הגג שקוף בתחתיתו, דבר המרמז על מעט ילדותיות. המצייר בן 10 והיינו מצפים מילד בגילו שלא לצייר שקיפות כזו, אך מאחר ובגיל זה, ההתפתחות והבגרות הרגשית הן עדיין מתהוות וגבוליות, אין לכך חשיבות מיוחדת בפרט שלא צייר קירות שקופים.

בציור חסרה ארובה המרמזת על תחושת חמימות ומשפחתיות. מנגד ניתן להבחין בצורך שלו בחמימות מריבוי השמשות שאת אחת מהן מחק.

הילד אינטליגנטי ושם לב לפרטים, הוא צייר אגזוז, אנטנה ואת הפסים המסמנים את הנתיבים בכביש.

אביו של הילד מרבה בנסיעות לחו”ל עקב עבודתו, משום כך הילד צייר מטוס ברקע כסמל לכך שהנסיעות התכופות של האב לחו”ל, תמיד ברקע. וישנה גם המכונית התופסת מקום מרכזי בציור, המכונית היא ניידת לעומת הבית שהוא קבוע, הילד לא חש יציבות רבה בחייו. ובכל זאת ניתן להבחין בניצני חוש הומור, המטוס צויר עם פה מחייך ועין, זוהי קריצה קטנה, שובבה ונחמדה, הילד מתחיל למצוא את מקומו ואת ייחודו.

הלוואי ונדע כולנו לראות את החיים גם בהומור. חג שמח.

 
 
b,h