”תודה לך אלוקים שנתת לי חיים”
כך כתב ביומנו צביקה זימן זל מרעות, שבשבוע הבא ימלאו 12 שנה להירצחו בפיגוע טרור בעתניאל עם שלושה נערים נוספים. כך הקריאה רותי זימן, אימו של צביקה, באירוע של בית הסופר מודיעין
"החיים יפים ולא חסר לי כלום בחיים. יש לי הכל מכל. ההורים היקרים שלי נותנים לי הכל מכל. תודה לך אלוקים שנתת לי חיים". כך כתב ביומנו האישי צביקה זימן ז"ל מרעות, שבשבוע הבא ימלאו 12 שנה להירצחו על ידי מחבלים בפיגוע טרור בישיבת עתניאל יחד עם שלושה מחבריו: נועם אפטר, גבריאל חוטר ויהודה במברגר.
מילים מרגשות אלו הוקראו על ידי רותי זימן, אימו של צביקה, באירוע של בית הסופר מודיעין בראשותה של ד"ר רחלי אברהם-איתן שנערך לאחרונה בספרייה המרכזית בסימן ’שבילי הבית בצל המלחמה’.
האירוע כלל פתיחת תערוכת שירים וציורים בנושא "הבית בצל המלחמה", והושק בו הגיליון החדש של כתב העת "שבילים", שהוקדש כולו לנושא זה. באירוע השתתפו סגן ראש העיר אילן בן סעדון, חבר המועצה אלעד שמעונוביץ’ המחזיק בתיק התרבות העירוני, מנהלת רשת הספריות העירונית אוה רוכמן, מרגלית מתתיהו, נציגת אקו"ם, משתתפי הגיליון החדש של "שבילים" והמוזיקאי חיים אמדור.
זימן היה בן 18 במותו, והותיר הורים, שני אחים ושלוש אחיות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במודיעין, המשקיף אל נוף הרים יפהפה. בערב שבת כ"ג בטבת תשס"ג (27.12.2002) ישבו תלמידי ומורי ישיבת עתניאל בחדר האוכל, שרו שירי שבת והתכוננו לארוחת הערב.
צביקה וחבריו לתורנות במטבח - נועם אפטר, גבריאל חוטר ויהודה במברגר - התכוננו להגשת הארוחה. שני מחבלים חדרו לבניין הישיבה מהדלת האחורית של המטבח, והחלו לירות על ארבעת הנערים. צביקה וחבריו הצליחו לנעול את הדלת שמפרידה בין המטבח לחדר האוכל ובכך הצילו את חבריהם, אך כל ארבעתם נהרגו מאש המחבלים.
באירוע של בית הסופר מודיעין והסביבה ריגשה רותי זימן את כל הנוכחים, ובהם גם בעלה עוזי זימן, כאשר הקריאה שיר בשם "חלקת אלוהים" שכתבה לזכר בנם צביקה. לאחר מכן סיפרה רותי על נסיבות הירצחו של בנה, וגם את הרגעים הקשים במיוחד כאשר היא ובני משפחתה התבשרו על הירצחו של צביקה, על ידי ראש המועצה המקומית מכבים-רעות דאז משה ספקטור וצוות עובדים מהמועצה.
היא סיפרה על צביקה, שהיה מוכשר מאוד וחברותי, ולפני מותו הספיק לעבור גיבוש של קורס חובלים והתלבט באיזו יחידה לשרת, אך כאמור כל תוכניותיו נגדעו. רותי זימן: "לאבד ילד זה כאב גדול שרק אדם שאיבד ילד יכול להבין מהו. הקושי לתפקד בכל סיטואציה נמצא כל הזמן. לדעת לשלב את כל הטוב והיופי בכל מצב ובכל מקום - בשמחות ובעצב. זה לא פשוט".
רותי אמרה כי אחד הדברים שנותנים למשפחתה כוח להמשיך הלאה זה דווקא התאריך של הפיגוע שבו נהרג צביקה. זימן: "הפיגוע היה בשבת שמות. כל שנה מאז הפיגוע אנחנו לוקחים את כל המשפחה לבית מלון - כל הילדים, החתנים והכלות, והנכדים והנכדות, שרים ביחד ומתחבקים חזק בדיוק באותה השעה שבה נרצח צביקה. אז אנחנו מחלקים מתנות לכל הנכדים והנכדות. דבר נוסף שמאחד אותנו זה היומן של צביקה, שאותו מצאנו לאחר הפיגוע מתחת למיטה שלו, ובו הוא כתב עד שלושה ימים לפני הרצח".
רותי זימן סיפרה על ההתמודדות של בעלה עם הרצח - באמצעות השתתפות בריצות מרתון, כאשר בקרוב הוא ישתתף במרתון ניו יורק ובמרתון רומא.
את דבריה המרגשים היא סיימה עם הקרנת סרטון וידיאו מבר מצווה של אחד מילדיה, שבו צביקה שהיה אז בן עשר ניגן בווירטואוזיות נעימה מוכרת באמצעות מפוחית הפה שלו. בהקרנת הסרטון לא נשארה אף עין יבשה בקהל, כאשר רותי הצטרפה וניגנה במקביל עם חליל.
עע.jpg)
