”הפגישה הלא נראית”
מפגש שיח בחשיכה של מתנדבי ידיד לחינוך במודיעין עם נציגים מעמותת פעול"ה [פותחים עיניים ולב לצרכי העיוורים] לכבוד יום המעשים הטובים
המארגנים: זכרמן, יעקב ושרוני
רעיה יעקב, רכזת ידיד לחינוך במודיעין הזמינה את האורחים מעמותת פעול"ה , אשר אלי שרוני משמש מנהלה. למפגש מרתק ומאתגר שהתקיים במועדן המפג"ש בעיר. הפעילות בוצעה כפיילוט בפעם הראשונה במודיעין ,כשאחת המטרות של הערב לסלול לעמותת פעול"ה את הדרך להקים פרויקט אשר בו ניתן יהיה לשתף את החברה הרואה בעיר עם העיוורים ולחפש פתרונות העסקה משותפים.
במרכזה של התוכנית: ארוחה משותפת, בתנאים דומים לאלו של האורחים, כלומר: ב ח ו ש ך..
"התרגשות, סימני שאלה, חשש קל, סקרנות, אלו ממקצת התחושות שליוו אותנו בטרם התחילה הארוחה.
ערכנו שולחן המלא בכל טוב ממיטב המאכלים הביתיים שהכינו המתנדבים. השולחנות הוצבו בצורת ריבוע המקיף את כל האולם. לאחר שרעיה ואלי פתחו בדברים, ניתנה ההוראה למשתתפים לצאת מהאולם, כיבינו את כל האורות והיה חושך כמעט מוחלט, הנחנו יד על כתף של החבר בשורה עורפית ולהפתעתנו- אף בשקט- אולי מחשש, נכנסנו אל האולם והתיישבנו אחד אחרי השני בכיסאות (האחרון היה ראשון ואחריו כל השיירה). כשהתיישבנו חשנו רווחה. חשנו, שהגענו למקום היעד. הביטחון חזר אלינו".
רעיה, פתחה בברכה ובתודה לכל אלה שהיו מוכנים להשתתף בחוויה וכמובן לאורחים מעמותת פעול"ה שבאו לתרום לנו ידע ולשתפנו בחוויותיהם ובדרכי התנהלות והתמודדותם בשגרה שלהם.
מבין קולות המבוכה שנשמעו בחלל - לקול צחקוקים בקרב האנשים - נשמעה קריאה - " אפשר לאכול עכשיו כמה שרוצים כי אף אחד לא רואה" -. או - "איך אתם יודעים כמה מים למזוג בכוס"? התשובות כמו " אני שמה אצבע בכוס" "ומה אם המים רותחים גם תשימי אצבע?" - ואז נשמע פיתרון של רוני אליהו - עיוור מקיבוץ קרית ענבים הנעזר בכלב נחייה בשם טומי כחמש שנים, "היום יש מכשיר קטן ששמים על דופן הכוס מלמעלה, והוא מצפצף כאשר המים מגיעים לגובה מסוים ובטוח שאפשר גם להרים ולא לשפוך" פיתרון מצוין, בנוסף הוצג מכשיר המאפשר לזהות את צבע הבגד או בזמן הכנת סלט את צבע הפלפל או הכרוב.
כל מתנדב מ"ידיד לחינוך" שיתף אותנו בסיפור אישי. היו שסיפרו על חוויות עם בן משפחה עיוור או לוקה ראייה. אריה דגן סיפר על החוויות עם אחיו שחלה והתעוור ועל ההתמודדות עם המצב.
ארנון רוזנבלום- משתף "לכשעצמי הייתה לי התנגדות פנימית להשתתף בערב זה. מתוך החשש של אי הודאות בכניסה אל המתרחש בחייהם ובעולמם של העיוורים. ועל כן אמרתי לרעיה שאינני יכול להשתתף בגלל התנגדות פנימית זו שלי. להפתעתי, רעיה לא קיבלה את הדחייה על הסף והוסיפה ואמרה שגם לה יש את החששות האלה והייתה רוצה לראות אותי בכול זאת בערב זה. נימוק נוסף וענייני שהעלתה היה: ההתנסות שתקנה לי את נקודת ההסתכלות כאשר אהיה בפגישה עם התלמידים בעת השיעורים שאני מעביר. ואכן כך היה.
בערב עצמו, חוויתי חוויה מעשית של חוסר האונים המתגלה לרואים בחשיכה.
וכן הסיפורים המעשיים של העיוורים עם דוגמאות מהחיים כמו למשל "כיצד ניתן לחייג מטלפון חכם ללא חוגה ועוד..
איין ספק שכאשר אפגש עם תלמידי ותתעורר השאלה [שעולה בכול קבוצה ] כיצד להתייחס לאחר ולשונה, תהייה לי בהחלט היכולת לענות לקטנים הללו ולהמחיש זאת להם מנקודת מבט אמיתית של התנסות אישית".
חנוך מרקוביץ: "היה ערב מהנה מאד, התרגשתי מאד. בהסברים של העיוורים קיבלתי ידע. הם הסבירו כאילו לא רואים קושי כמו שאני הייתי מדמה לעצמי. מדהים לשמוע אותם ואת כל הסיפורים האישיים של החברים. אבל אם גישה זו תיגמר בפגישה הזו - כאילו כמעט לא עשינו דבר."
אטל כספי: "מהבוקר, מחשבותיי סביב החוויה המרגשת והמיוחדת שחווינו אמש ב"פגישה הבלתי נראית". ברצוני לברכך על יוזמתך הברוכה בתכנון וארגון ערב שכזה. כמו כן, גם לאלי שרוני וצוותו מגיע שאפו והכרת תודה על עבודתו המסורה באין קץ למען אוכלוסיית העיוורים והסובלים מכבדת ראיה. ועל כן, אין מילים...ולאהרון, כל הכבוד על הנצחת האירוע שלבטח לא נשכח".
רבקה אביב - "ברשותכם, מבקשת לשתף אתכם בערב קסום, מרגש, איכותי, נעים, מיוחד, שחווינו. תודה רבה לרעיה על הרעיון הנפלא ובכלל, לכל המתנדבים המקסימים אני כל כך שמחה שנפלה לי הזכות להיות חלק מכם. בהערכה רבה.ברוכים תהיו"
מרגלית - ממבשרת ציון עיוורת הוסיפה את החיזוקים לשיחה בכך שניתן לבצע כל דבר למרות העיוורון, מרגלית רוכבת מזה 20 שנה על אופני טנדם, מלמדת בבית ספר ואמא במשרה מלאה.
לסיום הפעילות, מאחר ששהינו כשעתיים בחשיכה,חשנו מעין מצוקה בעיניים, כשנדלקו נורות החשמל והחדר הואר...
*שותפים לכתבה - שרה זכרמן, רעיה יעקב ואלי שרוני.
עע.jpg)
