”מדליה להארי” // רואה מסך
היכל התרבות אירח את ההצגה ”מדליה להארי” מאת פיטר מארק ריצ’מן, שתורגם לשפת הקודש ע”י שלומי מושקוביץ. מבקרת התיאטרון המודיעינית שלנו שמרית מוזס, קפצה לראות, להתרשם ולהעביר לכם משהו מהחוויה
במחזה נפגוש את "גברת פלדמן" (כלת פרס ישראל מרים זוהר האגדית) שמאסה בחיים וסופרת את אחרון ימיה ממרומי גיל הזהב (גם במציאות היא בת 83...) עם התעקשות רבה על מרירות אין סופית, עוסקת בשגרת הדיכאון והגעגועים למה שכבר אין.
ההצגה נוגעת בנושאים רגישים וחשובים בסוגיית הגיל השלישי, אנו חווים את מערכת היחסים של בן ואמו המבוגרת אשר שוהה בבית אבות, מה שחזר ועבר לי בראש זה כמה שהיא מזכירה לי את חמותי, ולא רק בגלל הביטויים ב"יידיש" שללא ספק הצליחו לשעשע את הקהל שוב ושוב.
התפנית כמו בכל סיפור טוב הגיעה מ"הנסיך על הסוס הלבן", במקרה הזה בעיקר לבן בשערות הראש הבודדות שנשארו והנסיך השובב הוא "אילן דר" שמשחק את הידיד הטוב במסווה של "המחזר השרמנטי" והשובב, שמנסה להתקרב לגברת הנכבדה עם שלל "שטיקים" של אלמן העשיר שמסרב להתבגר.
הצלע השלישית בעלילה הוא הבן המתוסכל וה"משיגינה" דב נבון שמשחק את הדמות של הארי (ההוא שקיבל את המדליה מראש העיר) הבן הטוב והמטיב שמנסה לכבוש את העולם הגדול אבל בתוך תוכו עדיין נשאר ילד קטן שמנסה לרצות את אמא. דב כאחד מהפרפורמרים המשובחים שיש במחוזותינו מצליח בפרוטוקול ההיסטרי שלו לגלגל את כולנו מצחוק.
"מדליה להארי" הוא מחזה קומי שמציג לנו את המציאות הלא פשוטה שתדפוק בדלתנו אם נרצה ואם לא נרצה בגיל השלישי, בגיל ה"זהב"... זהו מחזה על בדידות וזקנה, ועל אהבה, אופטימיות, רגש, ו"ניצוצות" של אושר שמוכיחים שוב ושוב שכנראה הכל בראש ואם נרצה... האושר נמצא מעבר לפינה, רק צריך להבין שהוא שם, או בעצם כאן, ואם נפסיק להסתכל על העבר, נראה שיש הווה, ואפילו עתיד שצריך לבחור לראות אותו ולתת לו לחלחל לשגרת חיינו האפורה .
"מדליה להארי" היא קומדיה אנושית שתצליח לגרום לכם לצביטה בלב תוך כדי צחוק רם וכמו בקולנוע, גם בתיאטרון כאשר סוללת שחקנים ברמה הגבוהה ביותר בבימוי של אלון אופיר, זה הופך את החוויה לכפולה ומכופלת.
"מדליה להארי" - כי העולם לא שייך רק לצעירים !
עע.jpg)
